כריתות דף ז

בת כהן שנישאת לישראל, ואכלה בתרומה – משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש, ומיתתה בשריפה.

ניסת לאחד מן הפסולין – משלמת קרן וחומש, ומיתתה בחנק, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו משלמת [את] הקרן ואינה משלמת [את] החומש, ומיתתה בשריפה.

אמר רב יוסף: מחלוקת בנתינת שמן המשחה ובשינויי דשנינן, אבל נתינה דעלמא – דברי הכל כזית.

גופא. תני תנא קמיה דרבי אלעזר: כל שישנו בסך – ישנו בבל ייסך, וכל שאינו בסך – אינו בבל ייסך. אמר ליה: שפיר קאמרת, ״לא ייסך״ כתיב,

וקרי ביה ״לא יסיך״.

תני רב חנניה קמיה דרבא: מנין לכהן גדול שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו, מנין שהוא חייב? שנאמר: ״על בשר אדם לא ייסך״.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מאי שנא מהא דתניא: כהן שסך בשמן של תרומה, בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש?

אמר ליה: התם, ״ומתו בו כי יחללהו״ כתיב – כיון דחלליה הא איתחיל, אבל גבי שמן המשחה כתיב: ״כי נזר [שמן משחת] אלהיו עליו״ –

״שמן משחה״ קרייה רחמנא, דאף על גב דאיתיה עליו לא איתחיל.

על אלו חייבין על זדונו כו׳. קתני: חוץ ממטמא מקדש וקדשיו. ממאי מפיק ליה? הכי קתני: חוץ ממטמא מקדש וקדשיו, שאין מביא אשם תלוי.

וניתני נמי: חוץ ממי שעבר עליו יום הכיפורים, שאין מביא אשם תלוי! אמר ריש לקיש: כי קתני, היכא דאיתיה לחטאה ורחמנא פטריה. עבר עליו יום הכיפורים ליתיה לחטאה,

דקא כפר ליה.

רבי יוחנן אמר: במבעט, דקאמר: אין יום הכפורים מכפר, דאי הדר ביה בתר יום הכיפורים, בעי לאיתויי אשם תלוי. וריש לקיש סבר: מבעט נמי מכפר עליה יום הכיפורים.

ובפלוגתא: האומר: ״לא יתכפר לי חטאתי״, אביי אמר: אינה מכפרת, רבא אמר: מכפרת. היכא דאמר: ״לא תיקרב״ – דכולי עלמא לא פליגי דלא מכפרה, דכתיב:

״יקריב אותו״ – לרצונו. כי פליגי, דאמר: ״תיקרב ולא תכפר״, אביי אמר: אין מכפרת, דהא אמר לא תכפר. רבא אמר: מכפרת, כיון דאמר תיקרב – כפרה ממילא (אתי).

והדר ביה רבא, כדתניא: יכול יהא יום הכיפורים מכפר על שבין ועל שאין שבין? ודין הוא, ומה חטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר,

מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבין אף יום הכפורים אין מכפר אלא על השבין!

לא, אם אמרת בחטאת ואשם, שאין מכפרין על המזיד כשוגג, תאמר ביום הכפורים, שמכפר על המזיד כשוגג. והואיל ומכפר על המזיד כשוגג,

מכפר על שבין ועל שאין שבין! תלמוד לומר: ״אך״, חלק.

מאי ״שבין״ ו״שאין שבין״? אלימא ״שבין״ – שוגג, ״לא שבין״ – מזיד, הא קתני: לא אם אמרת בחטאת ואשם כו׳!

אלא, כי הא דעולא אמר רבי יוחנן: אכל חלב והפריש קרבן, ונשתמד וחזר בו, הואיל ונדחה – ידחה.

נהי דאידחי קרבן, גברא בר כפרה הוא! אלא ״שבין״ – דאמר: ״יכפר עלי חטאתי״, ״שאין שבין״ – דאמר: ״לא תכפר עלי חטאתי״, שמע מינה:

ורמינהי: יכול לא יהא יום הכפורים מכפר אלא על שנתענה בו ולא עשה בו מלאכה וקראו מקרא קודש, לא נתענה בו ועשה בו מלאכה ולא

קראו מקרא קודש יכול לא יהא יום כיפורים מכפר? תלמוד לומר: ״יום הכפורים הוא״, מכל מקום. ותרוייהו סתם סיפרא הוא, קשיין אהדדי!

אמר אביי, לא קשיא: הא – רבי אליבא דרבי יהודה, הא – רבי אליבא דידיה, דתניא: רבי אומר: כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה ובין לא עשה תשובה

– יום הכפורים מכפר,

חוץ מפורק עול, ומגלה פנים בתורה, ומפר ברית בשר, שאם עשה תשובה – יום הכפורים מכפר, ואם לאו – אין יום הכפורים מכפר.

רבא אמר: הא והא רבי אליבא דנפשיה, ומודה רבי בעבירות דיום הכפורים גופיה – דלא מכפר. דאי לא תימא הכי, כרת דיום הכפורים לרבי,

כיון דבכל שעתא ושעתא מכפר, היכי משכחת לה?

ומאי קושיא? דילמא דעבד עבידתא כולי ליליא ובהדי עמוד השחר מית, דלא הוה יממא דלכפר ליה! תינח כרת דליליא, כרת דיממא היכי משכחת לה?

ומאי קושיא? דילמא בהדי דקאכל נהמא חנקתיה אומצא, דלא הוה ליה שהות ביממא דלכפר ליה. אי נמי, דעבד עבידתיה סמוך לשקיעת החמה. אי נמי,

בהדי דעביד עבידתיה פסקיה מרא לשקיה ומית, דלא הוה ליה שהות ביממא דלכפר ליה.

וחכמים אומרים אף המגדף כו׳. מאי אף המגדף שאין בו מעשה?

רבנן שמעו לרבי עקיבא דתני בעל אוב ולא תני ידעוני, אמרו ליה: מאי שנא דלא מייתי קרבן, משום דלית ביה מעשה? מגדף נמי לית ביה מעשה!

תנו רבנן: מגדף מביא קרבן, הואיל ונאמר בו כרת, דברי רבי עקיבא, ואומר: ״ונשא חטאו״. וכללא הוא, כל היכא דכתיב ביה כרת מייתי קרבן?

והא פסח ומילה דכתיב בהו כרת ולא מייתי קרבן!

הכי קאמר: מגדף מביא קרבן הואיל ובא בו כרת במקום קרבן, דברי רבי עקיבא. קסבר: מיגו דבעי מכתב כרת בעלמא, וכתיב כרת במקום קרבן, שמע מינה מייתי קרבן.

The Gemara answers that this is what Rabbi Akiva is saying: One who unwittingly blasphemes brings an offering, since its punishment of karet comes, i.e., is written, in a place where the Torah discusses an offering, i.e., karet is mentioned in a passage that discusses a sin offering (see Numbers 15:27–31). This is the statement of Rabbi Akiva, as he maintains: Since the verse should have written karet in general, i.e., without connecting it to bringing an offering, and yet this karet is written in a place where the Torah discusses an offering, conclude from it that the unwitting blasphemer brings an offering for his transgression.

ואומר: ״חטאו ישא״. אתא[ן] לרבנן, והכי קאמר רבי עקיבא לרבנן: אמריתו מגדף לית ביה מעשה, מהו מגדף – מברך את השם. אלא כרת דכתיב, למאי אתא?

The Gemara analyzes the next clause of the baraita: And the verse states: “Whoever curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15). The Gemara explains: Here we arrive at the opinion of the Rabbis, and this is what Rabbi Akiva is saying to the Rabbis: You say that the transgression of one who blasphemes does not involve an action, as what is the case of one who blasphemes? It is one who blesses, i.e., curses, the Name, i.e., God. But if so, then concerning the punishment of karet that is written: “That person blasphemes the Lord; and that soul shall be cut off [venikhreta] from among his people” (Numbers 15:30), for what purpose does it come, if not to render him liable to bring an offering?

אמרי ליה: ליתן כרת למקלל, דכתיב במקלל: (״חטאו ישא האיש ההוא״) [״ונשא חטאו״], וכתיב בפסח שני: ״חטאו ישא״, מה להלן – כרת, אף כאן – כרת.

The Rabbis say to him: It comes to give the punishment of karet to one who curses God, in order to teach that the phrase: “Shall bear his sin,” written in the verse: “Whoever curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15), is referring to karet, so that one can derive by verbal analogy that an individual who was obligated to bring a Paschal offering for the second Pesaḥ and did not do so is likewise liable to receive karet. As it is written with regard to one who curses God: “Whoever curses his God shall bear his sin,” and it is written with regard to one who was obligated to bring a Paschal offering for the second Pesaḥ and did not do so: “That man shall bear his sin” (Numbers 9:13). Just as there, with regard to one who curses God it is referring to the punishment of karet, so too here, with regard to the Paschal offering it is referring to the punishment of karet.

תנו רבנן: ״את ה׳ [הוא] מגדף״, איסי בן יהודה אומר: כאדם האומר לחבירו ״גירפתה הקערה וחיסרתה״. קסבר: מגדף – מברך את השם הוא.

With regard to one who blasphemes, the Sages taught in a baraita: The verse states: “That person blasphemes [megaddef ] the Lord” (Numbers 15:30). Isi ben Yehuda says: This is like a person who says to another: You cleaned [geirafta] the bowl and rendered it lacking, i.e., the transgression of blasphemy is so severe that it is compared to one who does actual damage to God. Isi ben Yehuda maintains that the case of the blasphemer is identical to that of one who blesses, i.e., curses, the Name, i.e., God, which is a particularly severe transgression.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: כאדם האומר לחבירו ״גירפתה הקערה ולא חיסרתה״. קסבר: מגדף – היינו עובד עבודה זרה.

Rabbi Elazar ben Azarya says that this is like a person who says to another: You cleaned the bowl and removed its contents, but did not render it lacking, i.e., the transgression of blasphemy is not compared to one who does actual damage to God. Rabbi Elazar ben Azarya maintains that the case of the blasphemer is the same as that of an idol worshipper, which is a less severe transgression.

תניא אידך: ״את ה׳״, רבי אלעזר בן עזריה אומר: בעובד עבודה זרה הכתוב מדבר, וחכמים אומרים: לא בא הכתוב אלא ליתן כרת למברך השם.

This dispute as to the nature of the transgression of the blasphemer is taught in another baraita: “That person blasphemes the Lord” (Numbers 15:30), and Rabbi Elazar ben Azarya says: The verse is speaking of an idol worshipper. And the Rabbis say: The verse comes only to give the punishment of karet to one who blesses, i.e., curses, the Name, i.e., God.

מתני׳ יש מביאות קרבן ונאכל, ויש מביאות קרבן ואינו נאכל, ויש שאינם מביאות.

MISHNA: There are some women who bring a sin offering of a woman after childbirth and the offering is eaten by the priests. And there are some women who bring a sin offering but it is not eaten. And there are some women who do not bring a sin offering at all.

מביאות קרבן ונאכל: המפלת כמין בהמה חיה ועוף, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: עד שיהא בו מצורת אדם.

The mishna elaborates: The following women bring a sin offering and it is eaten by the priests: One who miscarries a fetus with a form similar to a domesticated animal, one who miscarries a fetus with a form similar to an undomesticated animal, or one who miscarries a fetus with a form similar to a bird; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: She does not bring a sin offering unless the fetus has the form of a person.

המפלת סנדל או שיליא או שפיר מרוקם, והיוצא מחותך, וכן שפחה שהפילה, מביאה קרבן ונאכל.

With regard to a woman who miscarries a sandal fetus, i.e., one that has the form of a flat fish; or if she miscarries the placenta; or an amniotic sac in which tissue developed; or a fetus that emerged cut, i.e., in pieces; and likewise a Canaanite maidservant, owned by a Jew, who miscarried; in all these cases she brings a sin offering and it is eaten by the priests.

ואלו מביאות ואינן נאכלות: המפלת ואין יודע מה הפילה, ושתי נשים שהפילו, אחת ממין פטור ואחת ממין חובה. אמר רבי יוסי: אימתי? בזמן שהלכו זה למזרח וזה למערב.

And these women bring sin offerings but their sin offerings are not eaten: One who miscarries and does not know the nature of what she miscarried; and two women who miscarried, in a case where one miscarried a fetus of a type for which a woman is exempt from bringing an offering and the other one miscarried a fetus of a type for which a woman is liable to bring an offering, and they do not know which miscarried which type. Rabbi Yosei said: When is their sin offering not eaten? It is when both women went to different places within the Temple to bring their offerings, e.g., this woman went to the east and that woman went to the west. But if both of them were standing together, both of them together bring one sin offering, and it is eaten.

אבל אם היו שתיהן עומדות – שתיהן מביאות קרבן, ונאכל.

אלו שאין מביאות: המפלת שפיר מלא מים, מלא דם, מלא גנינים, המפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים, המפלת יום ארבעים, ויוצא דופן. רבי שמעון מחייב ביוצא דופן.

These women do not bring a sin offering: A woman who miscarries an amniotic sac full of water, or one full of blood, or one full of different colors; and likewise a woman who miscarries a fetus with a form similar to fish, or grasshoppers, or repugnant creatures, or creeping animals; and a woman who miscarries on the fortieth day of her pregnancy; and a woman who gives birth by caesarean section. Rabbi Shimon deems a woman liable to bring a sin offering in the case where she gives birth by caesarean section.

גמ׳ שפחה מנלן? דתנו רבנן: ״בני ישראל״, אין לי אלא בני ישראל, גיורת ושפחה מנין? תלמוד לומר: ״אשה״.

GEMARA: From where do we derive that in the case of a Canaanite maidservant, owned by a Jew, who miscarried, she brings a sin offering and it is eaten? As the Sages taught in a baraita: The passage discussing the halakhot of a woman following childbirth begins with the verse: “Speak to the children of Israel, saying: If a woman conceives and gives birth to a male” (Leviticus 12:2). From this verse I have derived only that the full-fledged children of Israel are included in these halakhot; from where do I derive that a convert and a Canaanite maidservant are also included in these halakhot? The verse states “a woman,” which includes other women.

מאי ״וכן שפחה״? סלקא דעתך אמינא: כי אמרינן כל מצוה שהאשה חייבת בה – עבד חייב בה,

The Gemara asks: What is the meaning of the special emphasis in the mishna: And likewise a Canaanite maidservant? Why does the mishna deem it necessary to write this halakha? The Gemara answers: It might enter your mind to say that when we say: With regard to any mitzva in which a woman is obligated a Canaanite slave is also obligated in that mitzva, this statement applies with regard to a matter that is the same for a man and for a woman. But with regard to the offerings of a woman after childbirth, which is a category that applies to women but does not apply to men, one might say a Canaanite maidservant is not obligated to bring these offerings. It is for this reason the mishna taught the case of a Canaanite maidservant.

הני מילי בדבר ששוה בין איש ובין אשה. אבל יולדת, דבנשים איתה, באנשים ליתה, אימא לא תחייב שפחה, אהכי תנא: שפחה.

אלו מביאין קרבן כו׳. מאי עבדין? מייתין תרוייהו חד קרבן ודאי, וחטאת עוף ספק, ומתני.

§ The mishna teaches: These women bring a sin offering but their sin offerings are not eaten. It then teaches that in a case where one miscarried a fetus of a type for which a woman is exempt from bringing an offering and the other one miscarried a fetus of a type for which a woman is obligated to bring an offering, Rabbi Yosei maintains that if both are standing together they bring one offering together. The Gemara asks: What exactly do they do? The two of them bring one definite burnt offering, and a sin offering of a bird due to uncertainty, and they each stipulate that if she is obligated to bring the sin offering the animal is hers, and if not then it belongs to the other woman.

ומי אית ליה לרבי יוסי תנאה? והתנן: רבי שמעון אומר: מביאות שניהן חטאת אחת. רבי יוסי אומר אין שניהן מביאות חטאת אחת. אלמא לרבי יוסי לית ליה תנאה!

The Gemara asks: And is Rabbi Yosei of the opinion that a stipulation is effective in the case of a sin offering? But didn’t we learn in a mishna (23a): With regard to a situation where one of two women unwittingly ate a piece of forbidden fat and is obligated to bring a sin offering, but it is unknown which woman, Rabbi Shimon says: They both bring one sin offering together, and Rabbi Yosei says: They do not both bring one sin offering together. Evidently, Rabbi Yosei is not of the opinion that a stipulation is effective with regard to a sin offering.

אמר רבא: מודה רבי יוסי במחוסר כפרה. וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: מודה רבי יוסי במחוסר כפרה.

Rava said: Rabbi Yosei concedes that a stipulation is effective with regard to one who has not yet brought an atonement offering to complete the purification process, as is the case concerning a woman after childbirth. And likewise, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Yosei concedes with regard to one who has not yet brought an atonement offering that a stipulation is effective.

מאי טעמא? התם בעי גברא ידיעה, דכתיב: ״או הודע אליו חטאתו״ הילכך, לא מתיין ומתני[ין]. אבל הכא, כי מתיין נשים קרבן – לאישתרויי באכילת קדשים.

The Gemara asks: What is the reason for this difference between the sin offering of one who has not yet brought an atonement offering and standard sin offerings? The Gemara answers: There, with regard to a sin offering brought for a transgression, the man requires definite awareness of his transgression for him to be obligated to bring a sin offering, as it is written: “If his sin, which he has sinned, be known to him” (Leviticus 4:28). Therefore, in the case where one of two women ate forbidden fat, they do not bring a sin offering together and stipulate that it should be for whichever of them ate the forbidden fat. But here, with regard to a woman after a miscarriage, when these women bring their sin offering they do so only in order to become permitted in the consumption of sacrificial food, and therefore the stipulation is effective.

כדתני סיפא דההיא: רבי יוסי אומר: כל חטאת שהיא באה על חטא – אין שתים מביאות אותה.

The Gemara cites a proof that this distinction is in fact the opinion of Rabbi Yosei: As it is taught in the latter clause of that mishna that Rabbi Yosei says: With regard to any sin offering that comes as atonement for a sin, two people do not bring it together. This indicates that if a sin offering does not atone for a sin, two people can bring it together.

אלו שאין מביאות כו׳ רבי שמעון מחייב ביוצא דופן. מאי טעמא דרבי שמעון? אמר ריש לקיש: אמר קרא: ״ואם נקבה תלד״, לרבות לידה אחרת,

§ The mishna teaches: And these women do not bring a sin offering, and among them are a woman who gives birth by caesarean section. Rabbi Shimon deems a woman liable to bring an offering in a case where she gives birth by caesarean section. The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Shimon? Reish Lakish said that the verse states: “But if she bears a girl” (Leviticus 12:5). The term “she bears” is superfluous in the context of the passage, and it serves to include another type of birth, and what is it? This is a birth by caesarean section.

מאי היא – יוצא דופן.

ורבנן מאי טעמא? אמר רבי מני בר פטיש: ״אשה כי תזריע וילדה״ – עד שתלד ממקום שמזרעת.

The Gemara asks: And as for the Rabbis, what is their reasoning? Rabbi Mani bar Pattish said that their ruling is derived from the verse: “If a woman conceives [tazria] and gives birth to a male” (Leviticus 12:2). The word tazria literally means to receive seed, indicating that all the halakhot mentioned in that passage do not apply unless she gives birth through the place where she receives seed, not through any other place, such as in the case of a caesarean section.

מתני׳ המפלת לאור שמונים ואחד, בית שמאי פוטרין מן הקרבן, ובית הלל מחייבין.

MISHNA: A woman who gives birth to a daughter counts fourteen days during which she is ritually impure. That is followed by sixty-six days during which she remains ritually pure even if she experiences a flow of blood. The Torah obligates a woman to bring her offering on the eighty-first day (see Leviticus 12:1–6). If the woman miscarries another fetus before that day, she is not required to bring an additional offering. In the case of a woman who miscarries a fetus on the night of, i.e., preceding, the eighty-first day, Beit Shammai deem her exempt from bringing a second offering and Beit Hillel deem her liable to bring a second offering.

אמרו בית הלל לבית שמאי: מאי שנא אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד? אם שיוה לו לטומאה, לא ישוה לו לקרבן?

Beit Hillel said to Beit Shammai: What is different between the night of the eighty-first and the day of the eighty-first? If they are equal with regard to the halakhot of ritual impurity, i.e., the blood flow of this woman on the eighty-first night renders her ritually impure and all the standard strictures of ritual impurity apply to her, will the two time periods not be equal with regard to liability to bring an additional offering as well?

אמרו להם בית שמאי: לא, אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד, שכן יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן, תאמר במפלת לאור שמונים ואחד,

Beit Shammai said to Beit Hillel: No, there is a difference between that night and the following day. If you said with regard to a woman who miscarries on the eighty-first day that she is obligated to bring an additional offering, this is logical, as she emerged into a period that is fit for her to bring her offering. Would you say the same with regard to a woman who miscarries on the night of the eighty-first day, where she did not emerge into a period that is fit for her to bring her offering, as offerings are not sacrificed at night?

שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן.

אמרו להן בית הלל: והלא המפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח, שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן, וחייבת קרבן!

Beit Hillel said to Beit Shammai: But let the case of a woman who miscarries on the eighty-first day that occurs on Shabbat prove that this distinction is incorrect, as she did not emerge into a period that is fit for her to bring her offering because individual offerings are not sacrificed on Shabbat, and nevertheless she is obligated to bring an additional offering.

אמרו להן בית שמאי: לא, אם אמרתם יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת, שאף על פי שאינו ראוי לקרבן יחיד, ראוי לקרבן ציבור,

Beit Shammai said to Beit Hillel: No, there is a difference between these cases. If you said this ruling with regard to a woman who miscarries on the eighty-first day that occurs on Shabbat, the reason is that although Shabbat is unfit for the sacrifice of an individual offering, it is fit for the sacrifice of a communal offering whose time is fixed, e.g., the daily offering. Would you say the same with regard to a woman who miscarries on the night of the eighty-first day, as the night is completely unfit, since neither an individual offering nor a communal offering is sacrificed at night?

תאמר במפלת לאור שמונים יום ואחד, שאין הלילה ראוי לא לקרבן יחיד ולא לקרבן ציבור?

והדמים אינן מוכיחים, שהמפלת בתוך מלאת – דמיה טמאים, ופטורה מן הקרבן.

Beit Shammai add: And as for the ritual impurity status of the blood, i.e., Beit Hillel’s opinion that the two time periods are equal with regard to the halakhot of ritual impurity, this does not prove what the halakha should be with regard to offerings, as with regard to a woman who miscarries before the completion of the term of eighty days, her blood is impure like the blood of a woman after childbirth, and nevertheless she is exempt from bringing the offering.