בבא בתרא דף קלב

בעי רבא: בבריא היאך? בשכיב מרע הוא דניחא ליה – דלישתמעון מלה, אבל בבריא – הא קאי איהו; או דלמא בריא נמי ניחא ליה, דלישתמעון מלה מהשתא?

תא שמע: הכותב פירות נכסיו לאשתו – גובה כתובתה מן הקרקע. למחצה, לשליש ולרביע – גובה כתובתה מן השאר.

כתב כל נכסיו לאשתו, ויצא עליו שטר חוב – רבי אליעזר אומר: תקרע מתנתה ותעמוד על כתובתה. וחכמים אומרים: תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה; ונמצאת קרחת מכאן ומכאן.

ואמר רבי יהודה הנחתום: מעשה ואירע הדבר בבת אחותי כלה, ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו: תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה, ונמצאת קרחת מכאן ומכאן.

טעמא דיצא עליו שטר חוב, הא לא יצא עליו שטר חוב – קניא. ובמאי? אילימא בשכיב מרע – והא אמרת לא עשאה אלא אפוטרופוס! אלא לאו בבריא?

לעולם בשכיב מרע; ורב עוירא מוקי לה בכולהו, רבינא מוקי לה באשתו ארוסה ואשתו גרושה.

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן, הלכה: תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה, ונמצאת קרחת מכאן ומכאן.

למימרא דלא אזיל רב נחמן בתר אומדנא?!

והתניא: הרי שהלך בנו למדינת הים, ושמע שמת בנו, ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים, ואחר כך בא בנו – מתנתו מתנה. רבי שמעון בן מנסיא אומר:

אין מתנתו מתנה – שאילו היה יודע שבנו קיים, לא כתבן. ואמר רב נחמן: הלכה כרבי שמעון בן מנסיא.

שאני התם, דניחא לה דתיפוק עלה קלא דכתבינהו ניהלה להנהו נכסים.

תנן התם: הכותב נכסיו לבניו, וכתב לאשתו קרקע כל שהוא – אבדה כתובתה. משום דכתב לה קרקע כל שהוא – אבדה כתובתה?!

אמר רב: במזכה להן על ידה. ושמואל אמר: במחלק לפניה והיא שותקת. רבי יוסי ברבי חנינא אמר: באומר לה: ״טלי קרקע זו בכתובתך״.

ומקולי כתובה שנו כאן.

And the Sages taught here one of the leniencies that apply to a marriage contract. This manner in which the wife loses her right to receive payment of her marriage contract is a leniency for the husband, as an ordinary creditor does not lose money he is owed in this fashion.

תנן, רבי יוסי אומר: אם קבלה עליה, אף על פי שלא כתב לה – אבדה כתובתה. מכלל דתנא קמא סבר: כתיבה וקבלה בעי!

The Gemara questions this statement: We learned in the same mishna that Rabbi Yosei says that if she accepted the distribution upon herself, even if he did not write a document granting her any amount of land, she has lost her right to receive payment of her marriage contract. By inference, it can be stated that the first tanna holds that both his writing a document granting her a piece of land and her acceptance of the distribution are necessary for her to lose her right, contrary to the interpretation of all three amora’im, i.e., Rav, Shmuel, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, all of whom assumed that she need not affirmatively accept the distribution and that her silence is sufficient.

וכי תימא: כולה רבי יוסי היא; והא תניא, אמר רבי יהודה: אימתי – שהיתה שם וקבלה עליה; אבל היתה שם ולא קבלה עליה,

And if you would say that the entire mishna is the opinion of Rabbi Yosei, who holds that either the husband’s writing a deed of gift or the wife’s acceptance of the distribution is sufficient, but isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda said: According to the first tanna, when does she lose her right to receive payment of her marriage contract? In a case where she was there at the time of the distribution and accepted it; but if she was there but did not accept it, or accepted it but was not there, she has not lost her right to receive payment of her marriage contract, as she can claim that her acquiescence was only to please her husband and was not sincere. The Gemara concludes: The refutation of the opinions of all the interpretations of the amora’im is indeed a conclusive refutation.

קבלה עליה ולא היתה שם – לא אבדה כתובתה! תיובתא דכולהו! תיובתא.

אמר ליה רבא לרב נחמן: הא רב, הא שמואל, הא רבי יוסי ברבי חנינא. מר – מאי סבירא ליה? אמר ליה, שאני אומר:

Rava said to Rav Naḥman: This is the opinion of Rav; this is the opinion of Shmuel; and this is the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina. What does the Master hold in this matter? Rav Naḥman said to him: As I say, that once he rendered her a partner in the property among the sons, she lost her right to receive payment of her marriage contract.

כיון שעשאה שותף בין הבנים – אבדה כתובתה.

איתמר נמי, אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: כיון שעשאה שותף בין הבנים – אבדה כתובתה.

Rav Naḥman’s opinion was also stated as a halakhic ruling: Rav Yosef bar Minyumi says that Rav Naḥman says that once he rendered her a partner in the property among the sons, she lost her right to receive payment of her marriage contract.

בעי רבא: בבריא היאך? מי אמרינן: בשכיב מרע הוא דידעה דלית ליה – וקמחלה, אבל בבריא – סברה הדר קני; או דלמא, השתא מיהת לית ליה? תיקו.

Rava raises a dilemma: In the case of a healthy person, what is the halakha? Do we say that the wife loses her right to receive payment of her marriage contract only in the case of a person on his deathbed, as she knew that he had no other property and nevertheless waived payment of the marriage contract, but in the case of a healthy person, she might have reasoned that he will then acquire other property from which she will be able to collect payment of her marriage contract, and that is why she accepted the distribution of the property? If so, she did not waive her right to receive payment of her marriage contract. Or perhaps, should it be reasoned that since in any event, now he has no other property, her acceptance should be interpreted as waiving her right? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

ההוא דאמר להו: ״פלגא לברת, ופלגא לברת, ותילתא לאיתת בפירי״. איקלע רב נחמן לסורא, עול לגבי רב חסדא, אמר ליה: כי האי גוונא מאי? אמר ליה,

§ There was a certain man on his deathbed who said to the people surrounding him: Give one-half of my estate to my daughter, and one-half to my other daughter, and one-third of the produce to my wife. Rav Naḥman happened to come to Sura. He entered the study hall to see Rav Ḥisda, who said to him: In a case like this, what is the halakha? Rav Naḥman said to him that this is what Shmuel says: Even if he transferred to her ownership only one palm tree for its produce, she has lost her right to receive payment of her marriage contract.

הכי אמר שמואל: אפילו לא הקנה לה אלא דקל אחד לפירותיו – אבדה כתובתה.

אמר ליה: אימור דאמר שמואל התם – דאקני לה בגופה דארעא; הכא – פירא הוא! אמר ליה: מטלטלי קא אמרת? מטלטלי ודאי לא קא אמינא.

Rav Ḥisda said to him: Say that Shmuel said his statement that she loses her right there, in a case where he gave her a palm tree for its produce, because he transferred rights in the land itself to her ownership, as the palm tree is connected to the ground. But here, in this case, it is only produce that he gave her, without any share in the land itself. Perhaps she does not lose payment of her marriage contract. Rav Naḥman said to him: You say that he gave her only movable property? I certainly did not mean to say that she loses her right even if he gave her only movable property such as produce. Rather, she receives payment of her marriage contract.

ההוא דאמר להו: ״תלתא לברת, ותלתא לברת, ותלתא לאיתת״. שכיבא חדא מבנתיה. סבר רב פפי למימר: לא שקלא אלא תלתא.

There was a certain man on his deathbed who said to the people surrounding him: Give one-third of my property to my daughter, and one-third to my other daughter, and one-third to my wife. One of his daughters died before he did, and her portion consequently returned to his possession. Rav Pappi thought to say that the wife takes only one-third. She cannot receive payment of her marriage contract from the two-thirds bequeathed to the daughters, as by entering a partnership with the daughters in ownership of the property, she waived payment of her marriage contract.