תמורה דף יז

ליגזז וליעבד. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עשה שוגג כמזיד בתמורה, ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין.

רבי אלעזר אומר: הכלאים, והטרפה, והיוצא דופן, וטומטום, ואנדרוגינוס — לא קדושין, ולא מקדישין.

גמ׳ מאי טעמא דרבי יוסי ברבי יהודה? אמר קרא ״יהיה קדש״, לרבות שוגג כמזיד.

היכי דמי שוגג כמזיד? אמר חזקיה: כסבור שהוא מותר להמיר. גבי תמורה — לקי, גבי קדשים — לא לקי.

לישנא אחרינא: גבי תמורה — קדיש, גבי קדשים — לא קדיש.

ריש לקיש ורבי יוחנן אמרי: כסבור לומר ״תמורת עולה״, ואמר ״תמורת שלמים״. לישנא אחרינא: גבי תמורת שלמים — קדיש, גבי קדשים — לא קדיש.

לישנא אחרינא, כסבור לומר ״שחור״ ואמר ״לבן״ — גבי תמורה לקי, גבי קדשים לא לקי.

רבי יוחנן אמר: באומר ״תצא זו ותיכנס זו״. גבי קדשים, באומר שנולד בהם מום נאכלין בלא פדיון — לא לקי, גבי תמורה — לקי.

רב ששת אמר: באומר ״אכנס לבית זה ואקדיש״ ואמיר מדעתי, ונכנס והמיר והקדיש שלא מדעתו — גבי תמורה לקי, גבי קדשים לא לקי.

רבי אלעזר אומר: הכלאים והטרפה וכו׳. אמר שמואל: לא קדושין בתמורה, ולא מקדישין לעשות תמורה.

תניא, אמר רבי מאיר: ומאחר שאין קדושין, מהיכן מקדישין? אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואחר כך נטרפה, במקדיש ולד ויצא [דרך] דופן. אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס,

אי אתה מוצא אלא בולדי קדשים, ואליבא דרבי יהודה דאמר: הולד עושה תמורה.

אמר רב פפא: מאי טעמא דרבי אלעזר? כבהמה טמאה — מה בהמה טמאה לא קרבה ולא נחתא לה קדושת הגוף,

אף הנך לא קרבי ולא נחתא להו קדושת הגוף.

אמר ליה רב פפא לרבא: והרי בעל מום, דלא קריב, ונחתא ליה קדושת הגוף! אמר ליה: בעל מום קרב במינו. אי הכי, טרפה נמי קא קרבה במינה!

אלא אמר רבא: כבהמה טמאה, מה בהמה טמאה פסול הגוף, אף כל פסול הגוף, לאפוקי בעל מום דפסול חסרון נינהו.

אמר ליה רב אדא לרבא: והלא ״שרוע״ ו״קלוט״ כתיב בפרשה, והא הני פסול הגוף נינהו!

אלא אמר רבא: כבהמה [טמאה], מה בהמה טמאה דליכא במינה, אף כל דליכא במינה, לאפוקי בעל מום דהא איכא במינה.

מאי אמרת: טרפה איכא במינה? לא דמיא לבעל מום, בהמה טמאה אסורה באכילה, וטרפה אסורה באכילה, לאפוקי בעל מום דמותר באכילה.

אמר שמואל: המקדיש את הטריפה צריכה מום קבוע לפדות עליו, שמע מינה פודין את הקדשים להאכילן לכלבים?

אלא אימא: עושה קדושה (למיתה, כסבור מותר להקדיש בעלי מומין לגבי מזבח, גבי תמורה — קדיש, גבי קדשים — לא קדיש) למות, ורבי אושעיא אומר:

אינה אלא כמקדיש עצים ואבנים בלבד.

תנן: כל הקדשים שנעשו טרפה, אין פודין אותן, לפי שאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים. טעמא שנעשו, הא היו מעיקרא — פודין אותן! דלמא האי תנא סבר:

כל היכא דלא חזי לגופה, לא נחתא לה קדושת הגוף.

תא שמע: רבי אלעזר אומר: הכלאים, ויוצא דופן, וטריפה, וטומטום ואנדרוגינוס — לא קדושין ולא מקדישין. ואמר שמואל: לא קדושין בתמורה, ולא מקדישין לעשות תמורה.

ותניא, אמר רבי מאיר: וכי מאחר שאין קדושין, מהיכן מקדישין? אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואחר כך נטרפה, הא היתה טרפה מעיקרא — לא נחתא

ליה קדושת הגוף.

אמר לך שמואל: דלמא הך תנא נמי סבר כל היכא דלא חזיא לגופה — לא נחתא לה קדושת הגוף.

The Gemara explains that Shmuel could have said to you: Perhaps this tanna also holds that anywhere that an animal is not fit itself for sacrificing, inherent sanctity does not rest upon it. Shmuel himself holds in accordance with those who disagree with this opinion.

הדרן עלך יש בקרבנות.

מתני׳ אלו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן, ולד שלמים ותמורתן, ולדן וולד ולדן עד סוף כל העולם — הרי הן שלמים, וטעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק.

MISHNA: These are the sacrificial animals for which the halakhic status of their offspring and substitutes is like their own halakhic status: The offspring of peace offerings, and their substitute animals, and even the offspring of their offspring or their substitute animals, and even the offspring of their offspring, until the end of all time [ad sof kol ha’olam]. They are all endowed with the sanctity and halakhic status of peace offerings, and therefore they require placing hands on the head of the animal, and libations, and the waving of the breast and the thigh in order to give them to the priest.

גמ׳ כיון דתנא ״ולדן וולד ולדן״, ״עד סוף כל העולם״ למה לי? תנא דידן שמעיה לרבי אלעזר דאמר ״ולד שלמים לא יקרב שלמים״, ואמר ליה תנא דידן:

GEMARA: The Gemara asks: Since the tanna already taught: The offspring of the offspring or the substitute and the offspring of their offspring, why do I need him to state: Until the end of all time? The Gemara answers: The tanna of our mishna heard that Rabbi Elazar said in the next mishna that the offspring of a peace offering is not sacrificed as a peace offering, but rather it is sequestered and left to die, and the tanna of our mishna said to him: It is not necessary to state with regard to their offspring that I do not concede to you, as I maintain that it is sacrificed upon the altar as a peace offering, but even with regard to all of the offsprings until the end of time I do not concede to you, as I rule that they are all sacrificed as peace offerings.

לא מיבעיא בוולדן דלא מודינא, אלא אפילו עד סוף העולם לא מודינא לך.

מנא הני מילי? דתנו רבנן: ״זכר״ — לרבות את הולד.

§ With regard to the mishna’s statement that the halakhic status of the offspring of peace offerings and their substitutes are like that of the peace offering itself, the Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers: As the Sages taught in a baraita: “And if his offering be a sacrifice of peace offerings: If he offer of the herd, if male if female, he shall offer it without blemish before the Lord” (Leviticus 3:1). Since the verse already states: “If he offer of the herd,” the words “if male if female” are unnecessary. Rather, the word “male” serves to include the offspring of a peace offering as having the the same halakhic status as a peace offering.

והלא דין הוא: ומה תמורה, שאין גידולי הקדש — קריבה, ולד, שגידולי הקדש — אינו דין שיקרב?

The baraita objects: But could this not be derived through an a fortiori inference: If a substitute of a peace offering, which is lenient in that it is not grown from consecrated property, i.e., it is not the offspring of a sacrifical animal, is sacrificed as a peace offering, then with regard to the offspring of a peace offering, which is more stringent since it is grown from consecrated property, is it not logical that it be sacrificed as a peace offering?

מה לתמורה, שכן נוהגת בכל הקדשים, תאמר בולד, שאינו נוהג בכל הקדשים? אינו קרב הואיל ואינו נוהג בכל הקדשים. תלמוד לומר ״זכר״ — לרבות את הולד,

The baraita responds that this a fortiori inference may be refuted: What is unique about the halakhic status of a substitute? It is unique in that the halakha of substitution applies to all sacrificial animals that belong to an individual, and therefore the substitute of a peace offering is offered as a peace offering. Shall you say the same with regard to the offspring, which is more lenient in that it does not apply to all sacrificial animals, as some are male and do not give birth, and therefore there is reason to say that it is not sacrificed as a peace offering, since the halakha with regard to the sanctity of the offspring does not apply to all sacrificial animals? Therefore, the verse states the word “male” to include the offspring, and it states the word “female” to include the substitute of a peace offering, indicating that both have the status of a peace offering.

״נקבה״ — לרבות התמורה.

אין לי אלא תמורת תמימין, וולד תמימין, ולד בעלי מומין ותמורת בעלי מומין מנין? תלמוד לומר ״אם זכר״ לרבות ולד בעלי מומין, ״אם נקבה״ לרבות תמורת בעלי מומין.

I have derived only that the substitute of an unblemished peace offering and the offspring of an unblemished peace offering have the status of a peace offering. From where do I derive that the offspring of blemished animals and the substitute of blemished animals which are themselves unblemished have the status of peace offerings? The verse states in a more expanded form: “If male,” to include the offspring of blemished animals, and “if female,” to include the substitute of blemished animals.

אמר ליה רב ספרא לאביי: ואיפוך אנא! מסתברא, ממקום שנתרבתה תמורת תמימין נתרבתה תמורת בעלי מומין.

The Gemara analyzes the baraita: Rav Safra said to Abaye: But why should I not reverse the interpretations and say that the words “if male” serve to include the substitute of blemished animals, and the words “if female” serve to include the offspring of blemished animals? Abaye responds: It stands to reason that from the same place that the substitute of unblemished animals is included, i.e., from the word “female,” the substitute of blemished animals is also included, i.e., from the expanded form “if female.” Likewise, since the word “male” teaches that the offspring of an unblemished peace offering is included, the offspring of a blemished peace offering is included from the phrase “if male.”

אמר ליה: מי קאמינא לך ליפוך ״אם זכר״ ״אם נקבה״? אנא כוליה קרא קאמינא! אימא: ״זכר״ לרבות את התמורה, ״נקבה״ לרבות את הולד. אמר ליה:

Rav Safra said to Abaye in explanation of his question: Did I say to you to reverse the interpretations of the phrases “if male” and “if female”? I actually said that the interpretation of the entire verse should be reversed as follows: Say that the word “male” serves to include the substitute of both a blemished and an unblemished offering, and the word “female” serves to include the offspring of both a blemished and an unblemished offering. Abaye said to him in response: It is logical to interpret the verse as the baraita does, as the word offspring [valad] indicates a masculine form, while the word substitute [temura] indicates a feminine form.

״ולד״ לשון זכר משמע, ״תמורה״ לשון נקבה משמע.

למאי הלכתא? אמר שמואל: ליקרב, ואליבא דרבי אלעזר.

§ The baraita stated that the offspring of a blemished peace offering has the status of a peace offering. The Gemara asks: For what matter is that halakha relevant? Shmuel said: It is relevant with regard to sacrificing it on the altar as a peace offering, even though its mother is blemished and disqualified for the altar. And the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who rules that if one sets aside a female animal for a burnt offering, and that animal gave birth to a male, the offspring is offered as a burnt offering, even though its mother may not be offered as a burnt offering (see 18b).

דמהו דתימא: כי קאמר רבי אלעזר עולה, דאיכא שם עולה על אמו, אבל הני ולדות לא קרבי — קמשמע לן.

The baraita therefore teaches that the same is true with regard to the offspring of a blemished peace offering. And although Rabbi Elazar already stated this principle, it was necessary for the baraita to repeat it in this case, lest you say that when Rabbi Elazar says his opinion, it is only with regard to a burnt offering, due to the fact that there the discrepancy between mother and offspring is their sex, and there is burnt offering status for females, i.e., the case of a bird that is the same sex as its mother, as one may sacrifice a female bird burnt offering. But perhaps these offspring of a blemished peace offering are not sacrificed, as there is no case of a blemished animal that may be offered as a peace offering. Therefore, it teaches us that even these offspring may be sacrificed.

בר פדא אמר: לרעיה, ואליבא דדברי הכל. דאתמר: רבא אמר: ליקרב, ואליבא דרבי אלעזר. רב פפא אמר: לרעיה, ואליבא דדברי הכל.

Bar Padda said: The statement of the baraita that the offspring of a blemished peace offering has the status of a peace offering is relevant only with regard to grazing the animal until it develops a blemish, after which it may be redeemed and the money used to bring a burnt offering. But the animal itself may not be sacrificed on the altar. And the baraita is in accordance with all opinions. As it was stated that the following amora’im disagreed about the same point as did Shmuel and bar Padda: Rava said that the offspring of a blemished offering is consecrated with regard to sacrificing it upon the altar, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, whereas Rav Pappa said that this halakha applies only with regard to grazing, and this is in accordance with all opinions.

והאי תנא מייתי לה מהכא.

§ In the baraita, the halakha governing the substitute and offspring of a peace offering is derived from the superfluous words “male” and “female.” The Gemara notes: But this tanna cites the source of this halakha from here: “Only the holy things you have, and your vows, you shall take and go to the place which the Lord shall choose; and you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood, upon the altar of the Lord your God; and the blood of your sacrifices shall be poured out against the altar of the Lord your God, and you shall eat the flesh” (Deuteronomy 12:26–27).

״רק קדשיך״ — אלו תמורות, ״אשר יהיו לך״ — אלו הוולדות, ״תשא ובאת״.

With regard to the words: “Only your holy things,” these are the substitutes; “that you have,” these are the offspring. And with regard to these, it states: “You shall take and go to the place which the Lord shall choose,” i.e., they must be brought to the Temple as offerings.

יכול יכניסנו לבית הבחירה, וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו? תלמוד לומר: ״ועשית עולותיך הבשר והדם״, כדרך שאתה נוהג בעולה — אתה נוהג בתמורה,

One might have thought that one should bring them into the Temple but withhold water and food from them so that they die. Therefore, the verse states: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood, upon the altar of the Lord your God.” This indicates that in the manner that you treat a burnt offering, you should treat the substitute of a burnt offering, and in the manner that you treat a peace offering, you should treat the offspring of a peace offering and the substitute of a peace offering.

כדרך שאתה נוהג בשלמים — אתה נוהג בוולדי שלמים ובתמורה.

יכול כל קדשים כן? תלמוד לומר ״רק״ — דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ״אשם הוא אשם אשם לה׳״ — הוא קרב,

One might have thought that this is the halakha with regard to all sacrificial animals, i.e., that their substitutes and offspring are sacrificed upon the altar. Therefore, the verse states: “Only your holy things,” which, as the Gemara will explain shortly, excludes certain offspring from this principle. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: The word “only” is unnecessary, as it states with regard to a guilt offering: “It is a guilt offering; he is certainly guilty before the Lord” (Leviticus 5:19). The term “It is [hu],” indicates that only it, the guilt offering itself, is sacrificed upon the altar, but its substitute is not sacrificed.

ואין תמורתו קריבה.

אמר מר: ״תשא ובאת״, יכול יכניסנו לבית הבחירה?

§ The Master said above: Due to the phrase in the verse “You shall take and go,” one might have thought that one should bring the substitute and offspring into the Temple but withhold water and food from them so that they die. Therefore, the verse states: “And you shall offer your burnt offerings, the flesh and the blood, upon the altar of the Lord your God.”

מנא תיתי הא? כיון דגמרי חמש חטאות, הנך מקרב קרבי!

The Gemara asks: From where would this be derived, that these animals should be brought into the Temple and then left to die? Since the halakha that five sin offering are left to die is learned through a tradition transmitted to Moses from Sinai, and the offspring of a sin offering and the substitute of a sin offering are included among those five, it would have been reasonable to conclude that only those sin offerings are left to die, but these animals, the offspring of a peace offering and the substitute of a peace offering, are sacrificed upon the altar.

מהו דתימא: חמש חטאות מתות בכל מקום, והנך ימותו בבית הבחירה — קמשמע לן.

The Gemara answers: The verse is necessary, lest you say that these five sin offerings may be left to die in any location, but these, the offspring and substitute of a peace offering, must be left to die specifically in the Temple. Therefore, the verse teaches us that this is not so, as the offspring and substitute of a peace offering may be offered upon the altar.

אמר מר: יכול אף כל הקדשים כן? תלמוד לומר ״רק קדשיך״. ולד דמאן? אי דעולה — זכר הוא, ולאו בר אולודי הוא!

§ The master said above: One might have thought that this is the halakha even with regard to all sacrificial animals that their substitutes and offspring may be sacrificed upon the altar just as the sacrificial animals themselves are. Therefore, the verse states: “Only your holy things,” indicating that this principle does not apply equally in all cases. The Gemara asks: The offspring of which offering is referred to here? If it is referring to the offspring of a burnt offering, a burnt offering is male, and is therefore not capable of giving birth. And if it is referring to the offspring or substitute of a sin offering, it is learned as a tradition that such an animal is left to die.

ואי דחטאת — גמירי לה דלמיתה קיימי!