תענית דף ל

מ״חגה״. ומאן דאמר כולו אסור — מ״חדשה״, ומאן דאמר כל השבת כולה אסור — מ״שבתה״.

אמר רבא: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואמר רבא: הלכה כרבי מאיר. ותרוייהו לקולא, וצריכא. דאי אשמועינן הלכה כרבי מאיר, הוה אמינא: אפילו מראש חדש,

קמשמע לן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

ואי אשמועינן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, הוה אמינא: אפילו לאחריו, קמשמע לן הלכה כרבי מאיר.

ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין כו׳. אמר רב יהודה: לא שנו אלא משש שעות ולמעלה, אבל משש שעות ולמטה — מותר. ואמר רב יהודה:

לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה, אבל בסעודה שאינו מפסיק בה — מותר.

ותרוייהו לקולא, וצריכא. דאי אשמעינן בסעודה המפסיק בה, הוה אמינא: אפילו משש שעות ולמטה — קמשמע לן משש שעות ולמעלה. ואי אשמעינן משש שעות ולמעלה, הוה אמינא:

אפילו בסעודה שאינו מפסיק בה — קמשמע לן בסעודה המפסיק בה.

תניא כלישנא קמא. תניא כלישנא בתרא. תניא כלישנא בתרא: הסועד ערב תשעה באב, אם עתיד לסעוד סעודה אחרת — מותר לאכול בשר ולשתות יין,

ואם לאו — אסור לאכול בשר ולשתות יין.

תניא כלישנא קמא: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין. רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה. אמר רבי יהודה: כיצד משנה?

אם היה רגיל לאכול שני תבשילין — יאכל מין אחד, ואם היה רגיל לסעוד בעשרה בני אדם — סועד בחמשה,

היה רגיל לשתות עשרה כוסות — שותה חמשה כוסות. במה דברים אמורים משש שעות ולמעלה, אבל משש שעות ולמטה — מותר.

תניא אידך: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: ישנה. וממעט בבשר וביין. כיצד ממעט?

אם היה רגיל לאכול ליטרא בשר — יאכל חצי ליטרא, היה רגיל לשתות לוג יין — ישתה חצי לוג יין, ואם אינו רגיל כל עיקר — אסור.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם היה רגיל לאכול צנון או מליח אחר סעודתו — הרשות בידו.

תניא אידך: כל שהוא משום תשעה באב — אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואסור לרחוץ. כל שאינו משום תשעה באב — מותר

לאכול בשר ולשתות יין ואסור לרחוץ. רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: כל שעה שמותר לאכול בשר — מותר לרחוץ.

תנו רבנן: כל מצות הנוהגות באבל — נוהגות בתשעה באב; אסור באכילה ובשתיה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה. ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים,

ולשנות במשנה בתלמוד ובמדרש ובהלכות ובאגדות.

אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות, ושונה במקום שאינו רגיל לשנות, וקורא בקינות באיוב, ובדברים הרעים שבירמיה. ותינוקות של בית רבן בטלין, משום שנאמר:

״פקודי ה׳ ישרים משמחי לב״.

רבי יהודה אומר: אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות, ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות. אבל קורא הוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו.

ותינוקות של בית רבן בטלים בו, משום שנאמר: ״פקודי ה׳ ישרים משמחי לב״.

לא יאכל בשר ולא ישתה יין. תנא: אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו. בשר מליח עד כמה? אמר רב חיננא בר כהנא משמיה דשמואל:

כל זמן שהוא כשלמים.

ויין מגתו עד כמה? כל זמן שהוא תוסס. תנא: יין תוסס אין בו משום גילוי, וכמה תסיסתו — שלשה ימים.

אמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי: ערב תשעה באב מביאין לו פת חרבה במלח, ויושב

בין תנור לכיריים ואוכל, ושותה עליה קיתון של מים, ודומה כמי שמתו מוטל לפניו.

between the oven and the stove, which was considered the least respectable place in the house. And he would eat his bread, and drink a jug [kiton] of water with it, and in doing so he would resemble one whose deceased relative is laid out unburied before him.

תנן התם: מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב — עושין, מקום שנהגו שלא לעשות — אין עושין. ובכל מקום, תלמידי חכמים בטלים. רבן שמעון בן גמליאל אומר:

§ We learned in a mishna there: In a place where people were accustomed to perform labor on the Ninth of Av, one performs labor. In a place where people were accustomed not to perform labor, one does not perform labor. And in all places, Torah scholars are idle and do not perform labor on the Ninth of Av. Rabban Shimon ben Gamliel says: With regard to the Ninth of Av, a person should always conduct himself as a Torah scholar and refrain from performing labor. This is also taught in a baraita: Rabban Shimon ben Gamliel says: A person should always conduct himself as a Torah scholar, so that he will feel the hardship of the fast.

לעולם יעשה כל אדם עצמו כתלמיד חכם. תניא נמי הכי, רבן שמעון בן גמליאל אומר: לעולם יעשה אדם עצמו כתלמיד חכם, כדי שיתענה.

תניא אידך, רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל האוכל ושותה בתשעה באב — כאילו אוכל ושותה ביום הכפורים. רבי עקיבא אומר: כל העושה מלאכה בתשעה באב — אינו

It is taught in another baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: Whoever eats and drinks on the Ninth of Av, although the prohibition was instituted by the Prophets, it is as though he eats and drinks on Yom Kippur. Rabbi Akiva says: Whoever performs labor on the Ninth of Av never sees a sign of a blessing from that work.

רואה סימן ברכה לעולם.

וחכמים אומרים: כל העושה מלאכה בתשעה באב ואינו מתאבל על ירושלים — אינו רואה בשמחתה, שנאמר: ״שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה

And the Sages say: Whoever performs labor on the Ninth of Av and does not mourn for Jerusalem will not see her future joy, as it is stated: “Rejoice with Jerusalem and be glad with her, all who love her; rejoice for joy with her, all who mourn for her” (Isaiah 66:10). From here it is stated: Whoever mourns for Jerusalem will merit and see her future joy, and whoever does not mourn for Jerusalem will not see her future joy. This is also taught in a baraita: Whoever eats meat or drinks wine in the meal before the Ninth of Av, about him the verse states: “And whose iniquities are upon their bones, because the terror of the mighty was in the land of the living” (Ezekiel 32:27).

שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה״, מכאן אמרו: כל המתאבל על ירושלים — זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים — אינו רואה בשמחתה. תניא נמי הכי:

כל האוכל בשר ושותה יין בתשעה באב — עליו הכתוב אומר: ״ותהי עונותם על עצמותם״.

רבי יהודה מחייב בכפיית המטה, ולא הודו לו חכמים. תניא, אמרו לו לרבי יהודה: לדבריך, עוברות ומניקות מה תהא עליהן? אמר להם: אף אני לא אמרתי אלא ביכול.

§ The mishna taught: Rabbi Yehuda obligates one to overturn the bed, but the Rabbis did not agree with him. It is taught in a baraita that the Rabbis said to Rabbi Yehuda: According to your statement, pregnant women and nursing women, who cannot sleep on the floor, what will become of them? Rabbi Yehuda said to them: I, too, spoke only with regard to those who are able.

תניא נמי הכי: מודה רבי יהודה לחכמים בשאינו יכול, ומודים חכמים לרבי יהודה ביכול. מאי בינייהו? איכא בינייהו שאר מטות.

This is also taught in another baraita: Rabbi Yehuda concedes to the Rabbis with regard to one who is unable to sleep on the floor, and the Rabbis concede to Rabbi Yehuda with regard to one who is able to do so. The Gemara asks: If so, what is the practical difference between them? The Gemara explains: The practical difference between them is the status of other beds.

כדתניא: כשאמרו לכפות המטה, לא מטתו בלבד הוא כופה, אלא כל המטות כולן הוא כופה. אמר רבא: הלכתא כתנא דידן, ולא הודו לו חכמים כל עיקר.

As it is taught in a baraita: When the Rabbis said that a mourner is required to overturn the bed, they meant that he overturns not only his own bed, but also that he must overturn all the beds in the house. Rabbi Yehuda maintains that one must likewise overturn all of the beds of one’s house on the Ninth of Av. Rava said: The halakha is in accordance with the opinion of the tanna of our mishna, and the Rabbis did not concede to Rabbi Yehuda at all, even with regard to one who is able. Therefore, there is no requirement to overturn one’s bed on the Ninth of Av.

אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים. בשלמא יום הכפורים — משום דאית ביה סליחה ומחילה,

§ The mishna taught that Rabban Shimon ben Gamliel said: There were no days as happy for the Jewish people as the fifteenth of Av and as Yom Kippur. The Gemara asks: Granted, Yom Kippur is a day of joy because it has the elements of pardon and forgiveness, and moreover, it is the day on which the last pair of tablets were given.

יום שניתנו בו לוחות האחרונות.

אלא חמשה עשר באב מאי היא? אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה.

However, what is the special joy of the fifteenth of Av? Rav Yehuda said that Shmuel said: This was the day on which the members of different tribes were permitted to enter one another’s tribe, by intermarriage. It was initially prohibited to intermarry between tribes, so as to keep each plot of land within the portion of the tribe that originally inherited it. This halakha was instituted by the Torah in the wake of a complaint by the relatives of the daughters of Zelophehad, who were worried that if these women married men from other tribes, the inheritance of Zelophehad would be lost from his tribe (see Numbers 36:1–12).

מאי דרוש? ״זה הדבר אשר צוה ה׳ לבנות צלפחד וגו׳״ — דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה.

What did they expound, in support of their conclusion that this halakha was no longer in effect? The verse states: “This is the matter that the Lord has commanded concerning the daughters of Zelophehad, saying: Let them marry whom they think best; only into the family of the tribe of their father shall they marry” (Numbers 36:5). They derived from the verse that this matter shall be practiced only in this generation, when Eretz Yisrael was divided among the tribes, but afterward members of different tribes were permitted to marry. On the day this barrier separating the tribes was removed, the Sages established a permanent day of rejoicing.

אמר רב יוסף אמר רב נחמן: יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל, שנאמר: ״ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו

Rav Yosef said that Rav Naḥman said: The fifteenth of Av was the day on which the tribe of Benjamin was permitted to enter the congregation of the Jewish people. After the tragic incident at Gibeah, for which the tribe of Benjamin was blamed, the other tribes ostracized them. They took an oath to prohibit themselves from marrying a member of the tribe of Benjamin, as it is stated: “And the men of Israel had sworn in Mizpah, saying: None of us shall give his daughter to Benjamin as a wife” (Judges 21:1). The Gemara asks: What did they expound that enabled them to dissolve this oath? Rav said: They understood the verse literally, as it states: “None of us,” and not: None of our children, i.e., the oath applied only to the generation that took the oath, not their descendants.

לא יתן בתו לבנימן לאשה״. מאי דרוש? אמר רב: ״ממנו״, ולא מבנינו.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר. דאמר מר: עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר:

Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The fifteenth of Av was the day on which the deaths of the Jews in the wilderness ceased. The entire generation that had left Egypt had passed away, as the Master said: After the sin of the spies, on account of which the Jews of that generation were sentenced to die in the wilderness, as long as the death of the Jews in the wilderness had not ceased, God’s speech did not come to Moses, as it is stated: “And it came to pass, when all the men of war were consumed and dead from among the people, that the Lord spoke to me, saying” (Deuteronomy 2:16–17). This indicates that only then, after the last member of that generation had died, was God’s speech delivered to me, i.e., Moses, but not beforehand. When the Jews realized that the decree that God would not speak to Moses had been lifted, they established that day as a permanent day of rejoicing.

״ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות. וידבר ה׳ אלי״. אלי היה הדבור.

עולא אמר: יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר:

Ulla said: The fifteenth of Av was the day on which King Hoshea, son of Ela, canceled the guards that Jeroboam, son of Nevat, placed on the roads so that the Jews would not ascend to Jerusalem for the pilgrim Festival. And Hoshea, son of Ela, said