ראש השנה דף ח

והרי יובלות! רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא.

ורב אשי אמר: ארבע ראשי השנים הם שהן בארבע ראשי חדשים.

באחד בשבט — כבית שמאי? הכי קאמר: שלשה לדברי הכל, באחד בשבט — מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר: ״לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו״. רבי מאיר סבר:

אימתי לבשו כרים הצאן — בזמן שעמקים יעטפו בר. ואימתי עמקים יעטפו בר — באדר, מתעברות באדר ויולדות באב, ראש השנה שלהן אלול.

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: אימתי ״לבשו כרים הצאן״ — בזמן ש״יתרועעו אף ישירו״, אימתי שבלים אומרות שירה — בניסן, מתעברות בניסן ויולדות באלול, ראש השנה שלהן תשרי.

ואידך נמי, הא כתיב: ״יתרועעו אף ישירו״! ההוא באפלתא, דהויין בניסן. ואידך נמי, הכתיב: ״ועמקים יעטפו בר״! ההוא בחרפייתא, דאתיין מאדר.

בשלמא לרבי מאיר, כדכתיב: ״לבשו כרים הצאן״ — בזמן ש״עמקים יעטפו בר״, ואיכא נמי ״יתרועעו אף ישירו״. אלא לרבי אלעזר ורבי שמעון, איפכא מיבעי ליה:

״לבשו כרים הצאן״ — בזמן ש״יתרועעו אף ישירו״, ואיכא נמי ד״עמקים יעטפו בר״.

אלא אמר רבא: דכולי עלמא ״לבשו כרים הצאן״ — בזמן ש״עמקים יעטפו בר״ באדר, והכא בהאי קרא קמיפלגי: ״עשר תעשר״ — בשני מעשרות הכתוב מדבר:

אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן.

רבי מאיר סבר: מקיש מעשר בהמה למעשר דגן: מה מעשר דגן — סמוך לגמרו עישורו, אף מעשר בהמה — סמוך לגמרו עישורו. ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי:

מקיש מעשר בהמה למעשר דגן: מה מעשר דגן ראש השנה שלו תשרי — אף מעשר בהמה ראש השנה שלו תשרי.

באחד בתשרי ראש השנה לשנים. למאי הלכתא? אמר רב פפא: לשטרות. דתנן: שטרי חוב המוקדמין — פסולין, והמאוחרין — כשירין.

והתנן: באחד בניסן ראש השנה למלכים, ואמרינן: למאי הלכתא — ואמר רב חסדא לשטרות.

לא קשיא: כאן למלכי ישראל, כאן למלכי אומות העולם.

אלא הא דאמר רב חסדא: לא שנו אלא למלכי ישראל, אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן — רב חסדא מתניתין אתא לאשמועינן?!

לא, רב חסדא קראי אתא לאשמועינן.

ואיבעית אימא: רב חסדא כרבי זירא מתני לה. דרבי זירא אמר: לתקופה, ורבי אליעזר היא, דאמר בתשרי נברא העולם.

רב נחמן בר יצחק אמר: לדין, דכתיב: ״מראשית השנה ועד אחרית שנה״, מראשית השנה נידון מה יהא בסופה.

ממאי דתשרי הוא? דכתיב: ״תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו״, איזהו חג

שהחדש מתכסה בו — הוי אומר זה ראש השנה. וכתיב: ״כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב״.

on which the moon is covered, i.e., hidden? You must say that this is Rosh HaShana, which is the only Festival that occurs at the beginning of a month, when the moon cannot be seen. And it is written in the next verse: “For this is a statute for Israel, a judgment of the God of Jacob” (Psalms 81:5), implying that this is the day of judgment.

תנו רבנן: ״כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב״ — מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש.

With regard to this same verse, the Sages taught in a baraita: “For this is a statute for Israel, a judgment of the God of Jacob”; this teaches that the heavenly court does not assemble for judgment until the earthly court has sanctified the month, once the Sanhedrin has declared that day as Rosh HaShana.

תניא אידך: ״כי חק לישראל הוא״ — אין לי אלא לישראל, לאומות העולם מנין? תלמוד לומר: ״משפט לאלהי יעקב״. אם כן, מה תלמוד לומר: ״כי חק לישראל״,

It is taught in another baraita: The verse states: “For this is a statute for Israel.” From here I have derived only that this is the day of judgment for the Jewish people; from where do I derive that it is also the day of judgment for the gentile nations of the world? Therefore, the verse states: “A judgment for the God of Jacob,” Who rules over the entire world. If so, what is the meaning when the verse states: “A statute for Israel”? This teaches that the Jewish people enter for judgment first.

מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין.

כדרב חסדא. דאמר רב חסדא: מלך וציבור — מלך נכנס תחילה לדין, שנאמר: ״משפט עבדו ומשפט עמו״.

The Gemara notes: This is in accordance with the opinion of Rav Ḥisda, as Rav Ḥisda said: When a king and a community are brought before God for judgment, the king is brought in for judgment first, as it is stated: “And let these my words, with which I have made supplication before the Lord, be near to the Lord our God day and night, that He make the judgment of His servant and the judgment of His people Israel at all times” (I Kings 8:59). This verse is from King Solomon’s prayer at the dedication of the Temple, and he is referring to himself a servant of God.

מאי טעמא? אי בעית אימא: לאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי, ואיבעית אימא: מקמי דליפוש חרון אף.

What is the reason that the king is brought in first? If you wish, say that it is not proper conduct for the king to stand outside and wait for the trial of his subjects to come to an end. And if you wish, say instead that the king is brought in first so that he may be judged before God’s anger intensifies due to the sins of the community, and he may thereby be saved from overly harsh judgment.

ולשמיטין. מנלן? דכתיב: ״ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ״, וגמר ״שנה״ ״שנה״ מתשרי, דכתיב: ״מראשית השנה״.

§ The mishna teaches: The first of Tishrei is also the New Year for calculating Sabbatical Years. The Gemara asks: From where do we derive this? As it is written: “But in the seventh year shall be a Shabbat of solemn rest for the land” (Leviticus 25:4), and we learn by way of a verbal analogy between one instance of the word “year” and another instance of the word “year” that the year begins for this purpose from Tishrei, as it is written: “From the beginning of the year” (Deuteronomy 11:12). The latter verse is referring to the year that begins at the onset of the rainy season, i.e., Tishrei.

ולגמור ״שנה״ ״שנה״ מניסן, דכתיב: ״ראשון הוא לכם לחדשי השנה״! דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים, ואין דנין שנה שאין עמה חדשים משנה

The Gemara raises a difficulty: But let us learn by way of a verbal analogy between one instance of the word “year” and another instance of the word “year” and conclude that for this purpose the year begins from Nisan, as it is written: “It shall be the first month of the year to you” (Exodus 12:2), and there the reference is to Nisan. The Gemara answers: The Sages derive the meaning of the word “year” that appears in the verse about the Sabbatical Year, where months are not mentioned with it, from the word “year” that appears in the verse in Deuteronomy above, where months are also not mentioned with it. And they do not derive the meaning of the word “year” where months are not mentioned with it from the word “year” that appears in the verse where months are mentioned with it, i.e., “It shall be the first month of the year for you.”

שיש עמה חדשים.

וליובלות. יובלות באחד בתשרי הוא? יובלות בעשרה בתשרי הוא, דכתיב: ״ביום הכפורים תעבירו שופר״!

§ The mishna teaches: The first of Tishrei is also the New Year for Jubilee Years. The Gemara asks: Is the New Year for Jubilee Years on the first of Tishrei? Isn’t the New Year for Jubilee Years on the tenth of Tishrei, Yom Kippur? As it is written: “Then shall you cause the shofar to sound on the tenth day of the seventh month, on Yom Kippur shall you sound the shofar throughout all your land. And you shall hallow the fiftieth year, and proclaim liberty throughout all the land to all its inhabitants; it shall be a Jubilee for you” (Leviticus 25:9–10).

הא מני — רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא היא. דתניא: ״וקדשתם את שנת החמשים שנה״, מה תלמוד לומר? לפי שנאמר ״ביום הכפורים״ — יכול לא

The Gemara answers: In accordance with whose opinion is this mishna? It is the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, as it is taught in a baraita: What is the meaning when the verse states: “And you shall hallow the fiftieth year”? Since it is stated that the shofar is blown “on Yom Kippur,” one might have thought that the year is sanctified only from Yom Kippur and onward. Therefore, the verse states: “And you shall hallow the fiftieth year,” which teaches that the year is sanctified from its beginning onward, from the first of Tishrei, when the year begins.

תהא מתקדשת אלא מיום הכפורים ואילך, תלמוד לומר: ״וקדשתם את שנת החמשים״, מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה.

מכאן אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא: מראש השנה עד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרין לבתיהן,

From here, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, said: From Rosh HaShana until Yom Kippur of the Jubilee Year, Hebrew slaves were not released to their homes because the shofar had not yet been sounded. And they were also not enslaved to their masters, as the Jubilee Year had already begun. Rather, they would eat, drink, and rejoice, and they would wear their crowns on their heads like free people. Once Yom Kippur arrived, the court would sound the shofar, slaves would be released to their houses, and fields that were sold would be returned to their original owners.

ולא משתעבדין לאדוניהם — אלא אוכלין ושותין ושמחין, ועטרותיהן בראשיהן. כיון שהגיע יום הכפורים, תקעו בית דין בשופר, נפטרו עבדים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן.

ורבנן — שנים אתה מקדש, ואי אתה מקדש חדשים.

The Gemara asks: And the Rabbis who disagree with Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, how do they interpret the verse: “And you shall hallow the fiftieth year”? The Gemara answers: They derive from here that you sanctify years, but you do not sanctify months. According to this opinion, the court is commanded to sanctify the Jubilee Year with a proclamation: This year is sanctified; but it is not commanded to sanctify the months with a similar proclamation.

תניא אידך: ״יובל היא״ — מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: ״וקדשתם את שנת החמשים״, יכול כשם שמתקדשת והולכת מתחילתה, כך מתקדשת והולכת בסופה. ואל תתמה,

It is taught in another baraita: What is the meaning when the verse states: “It shall be a Jubilee Year” (Leviticus 25:11)? Since it is stated: “And you shall hallow the fiftieth year,” one might have thought that just as the Jubilee Year is sanctified from its beginning onward, so too, it is sanctified at its end onward, i.e., it remains sanctified until Yom Kippur of the fifty-first year. And do not wonder why one might think this, as don’t we regularly add from the profane to the sacred, extending a sacred time period by adding to it both before and after from a profane time period? Therefore, the verse states: “It shall be a Jubilee Year, the fiftieth year,” to teach that you sanctify the fiftieth year, but you do not sanctify the fifty-first year, even partially.

שהרי מוסיפין מחול על קדש — תלמוד לומר: ״יובל היא שנת החמשים״ — שנת החמשים אתה מקדש, ואי אתה מקדש שנת החמשים ואחת.