נזיר דף טז

ואמר ליה: רבי יוסי קאי כותיך, דאמר מכאן ולהבא מטמא. והא רבי יוסי למפרע הוא דאמר! מאי למפרע — מדרבנן.

ורבי יוסי, מכדי סבר מקצת היום ככולו, זבה גמורה דמייתא קרבן היכי משכחת לה? כיון דחזיא בפלגיה דיומא, אידך פלגיה דיומא סליק לה לשימור!

איבעית אימא דקא שפעה תלתא תלתא יומי בהדי הדדי. ואיבעית אימא: דחזיא תלתא יומי סמוך לשקיעת החמה, דלא הואי שהות דסליק ליה למניינא.

הדרן עלך הריני נזיר

מי שאמר ״הריני נזיר״ — מגלח יום שלשים ואחד, ואם גילח ליום שלשים — יצא. ״הריני נזיר שלשים יום״ — אם גילח ליום שלשים לא יצא.

מי שנזר שתי נזירות — מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד, ואת השניה יום ששים ואחד. ואם גילח את הראשונה יום שלשים — מגלח את השניה יום ששים,

ואם גילח יום ששים חסר אחד — יצא.

וזו עדות העיד רבי פפייס, על מי שנזר שתי נזירות, שאם גילח את הראשונה יום שלשים — מגלח את השניה ליום ששים,

ואם גילח ליום ששים חסר אחד — יצא, שיום של שלשים עולה לו מן המנין.

מי שאמר ״הריני נזיר״, נטמא יום שלשים — סותר את הכל. רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה. ״הריני נזיר שלשים יום״,

נטמא יום שלשים — סותר את הכל. ״הריני נזיר מאה יום״, נטמא יום מאה — סותר את הכל. רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שלשים.

נטמא יום מאה ואחד — סותר שלשים יום. רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה.

גמ׳ מי שאמר ״הריני נזיר״ ונטמא יום שלשים — סותר את הכל, רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה.

קסבר רבי אליעזר: כל אחר מלאת שבעה — סותר. ״הריני נזיר שלשים יום״, ונטמא יום שלשים — סותר את הכל, לא פליג רבי אליעזר דאמר שלימין.

The Gemara explains: Rabbi Eliezer holds that when anyone becomes ritually impure after the completion of his term of naziriteship, but before he brought his offerings, only seven days are negated, and the thirtieth day is after the completion of his term. The mishna then teaches that one who said: I am hereby a nazirite for thirty days, and became impure on the thirtieth day, it negates the entire tally. Rabbi Eliezer does not disagree in this case, since it is an instance where he explicitly said that he accepts naziriteship on himself for a full thirty days, and his ritual impurity therefore occurs during his naziriteship period.

״הריני נזיר מאה יום״, ונטמא יום מאה — סותר את הכל, רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שלשים. וכולה כדהוינן בה אליבא דבר פדא ורב מתנא.

The mishna also taught that if one said: I am hereby a nazirite for one hundred days, and he became impure on the one hundredth day, it negates the entire tally. Rabbi Eliezer says it negates only thirty. And this entire mishna should be explained as we discussed it, in accordance with the opinions of bar Padda and Rav Mattana earlier (5a–6b).

מתני׳ מי שנזר והוא בבית הקברות, אפילו היה שם שלשים יום — אין עולין לו מן המנין, ואינו מביא קרבן טומאה. יצא ונכנס — עולין לו מן המנין,

MISHNA: One who took a vow of naziriteship while in a cemetery, even if he was there for a full thirty days without leaving, those days he spent in the cemetery do not count as part of his tally, since his naziriteship has not yet gone into effect. And he therefore does not bring the three offerings of impurity, brought by a nazirite when rendered ritually impure by contact with a corpse, despite having been in a cemetery. If he left the cemetery and entered it again, those days do count as part of his tally, meaning the naziriteship takes effect, and he does bring the offerings of impurity for reentering the cemetery.

ומביא קרבן טומאה.

רבי אליעזר אומר: לא בו ביום, שנאמר: ״והימים הראשונים יפלו״, עד שיהו לו ימים ראשונים.

Rabbi Eliezer says: This halakha does not apply to one who entered the cemetery on the very day that he left it, as it is stated with regard to the halakhot of a ritually impure nazirite: “But the first days shall be void” (Numbers 6:12), which indicates that he does not bring the offerings until he will have “first days” of purity, during which he observed his naziriteship.

גמ׳ איתמר, מי שנזר והוא בבית הקברות, רבי יוחנן אמר: נזירות חלה עליו, וריש לקיש אמר: אין נזירות חלה עליו. רבי יוחנן אמר נזירות חלה עליו, סבר:

GEMARA: It was stated that the amora’im disagree with regard to one who vowed to be a nazirite while in a cemetery. Rabbi Yoḥanan said: Naziriteship takes effect for him, and Reish Lakish said: Naziriteship does not take effect for him. The Gemara clarifies their respective opinions: Rabbi Yoḥanan, who said naziriteship takes effect for him, holds that from the moment he accepts naziriteship upon himself it is pending, so that when it is found that he is in a state of ritual purity it takes immediate effect. The vow registers from when he states it, but it cannot take effect in practice as long as he stands in a ritually impure location. And Reish Lakish said that naziriteship does not take effect for him at all. Consequently, if he again said after leaving the cemetery that he accepts a vow of naziriteship, it takes effect for him; but if he does not repeat his vow, he is not a nazirite.

מיתלא תליא וקיימא, כיון דמשכחא טהרה, חיילא. וריש לקיש אמר: אין נזירות חלה עליו. אי הדר ואמר — חיילא עליה, ואי לא — לא.

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: מי שנזר והוא בבית הקברות, אפילו היה שם שלשים יום — אין עולין מן המנין, ואינו מביא קרבן טומאה.

Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish from the mishna: One who took a vow of naziriteship while in a cemetery, even if he was there for a full thirty days without leaving, those days he spent in the cemetery do not count as part of the tally, since his naziriteship has not yet gone into effect. And he therefore does not bring the offerings of impurity despite having been in a cemetery. Rabbi Yoḥanan infers from this: It is the offerings of impurity that he does not bring, but as far as the issue of the naziriteship taking effect, it does take effect for him. Reish Lakish said to him: It means he is not included in the law of prohibited ritual impurity, and therefore he is not included in the law of the offerings. He is not a nazirite at all.

קרבן טומאה הוא דלא מייתי, הא מיחל — חיילא עליה! אמר ליה: אינו בתורת טומאה, ואינו בתורת קרבן.

איתיביה: מי שהיה טמא ונזר, אסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים. ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים — הרי זה סופג את הארבעים.

Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish from what was taught in a baraita (Tosefta 2:14): One who was impure and took a vow of naziriteship must still observe the halakhot of a nazirite: He is prohibited from shaving, and from drinking wine, and from becoming impure from a corpse. And if he shaved, or if he drank wine, or if he became impure from a corpse, he incurs [sofeg] the forty lashes administered to one who actively transgresses a negative Torah prohibition. Rabbi Yoḥanan asks: Granted, if you say that naziriteship takes effect despite his ritual impurity, that is the reason that he incurs the forty lashes, similar to any nazirite who transgresses the prohibitions of naziriteship. But if you say the naziriteship does not take effect while he is ritually impure, why does he incur the forty lashes?

אי אמרת בשלמא חיילא — היינו טעמא דסופג את הארבעים, אלא אי אמרת לא חיילא, אמאי סופג את הארבעים?