מנחות דף קט

ואמאי? ליחזי היידן נפל, היידן מת!

לוקח קא אמרת? שאני לוקח, דיד בעל השטר על התחתונה.

השתא דאתית להכי, אפילו תימא עלייה דגריעה – יד בעל השטר על התחתונה.

מתני׳ ״הרי עלי עולה״ – יקריבנה במקדש, ואם הקריבה בבית חוניו – לא יצא. ״הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו״ – יקריבנה במקדש,

ואם הקריבה בבית חוניו – יצא. רבי שמעון אומר: אין זו עולה.

״הריני נזיר״ – יגלח במקדש, ואם גלח בבית חוניו – לא יצא. ״הריני נזיר שאגלח בבית חוניו״ – יגלח במקדש, ואם גלח בבית חוניו – יצא.

רבי שמעון אומר: אין זה נזיר.

גמ׳ יצא? הא מקטל קטלה!

אמר רב המנונא: נעשה כאומר ״הרי עלי עולה, על מנת שלא אתחייב באחריותה״.

אמר ליה רבא: אלא מעתה, סיפא דקתני הריני נזיר שאגלח בבית חוניו – יגלח במקדש, ואם גילח בבית חוניו – יצא, הכי נמי דנעשה כאומר ״הריני נזיר על

מנת שלא אתחייב באחריות קרבנותיו״? נזיר כמה דלא מייתי קרבנותיו – לא מתכשר!

אלא אמר רבא: אדם זה לדורון נתכוין, אמר: אי סגיא בבית חוניו – טרחנא, טפי – לא מצינא לאיצטעורי.

נזיר נמי, האי גברא לצעורי נפשיה קא מיכוין, אמר: אי סגיא בבית חוניו – טרחנא, טפי לא מצינא לאיצטעורי.

ורב המנונא אמר לך: נזיר – כדקאמרת, עולה – על מנת שלא אתחייב באחריותה קאמר.

ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרב המנונא, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ״הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו״,

והקריבה בארץ ישראל – יצא, וענוש כרת.

תניא נמי הכי: הרי עלי עולה שאקריבנה במדבר, והקריבה בעבר הירדן – יצא, וענוש כרת.

מתני׳ הכהנים ששמשו בבית חוניו – לא ישמשו במקדש שבירושלים, ואין צריך לומר לדבר אחר, שנאמר: ״אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח

ה׳ בירושלם כי אם אכלו מצות בקרב אחיהם״. הרי אלו כבעלי מומין – חולקין ואוכלין ולא מקריבין.

גמ׳ אמר רב יהודה: כהן ששחט לעבודה זרה, קרבנו ריח ניחוח.

אמר רב יצחק בר אבדימי: מאי קראה? ״יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם והיו לבית ישראל למכשול עון על כן נשאתי

ידי עליהם נאם ה׳ אלהים ונשאו עונם״, וכתיב בתריה: ״ולא יגשו אלי לכהן לי״. אי עבד שירות – אין, שחיטה לאו שירות הוא.

איתמר: שגג בזריקה, רב נחמן אמר: קרבנו ריח ניחוח, רב ששת אמר: אין קרבנו ריח ניחוח.

אמר רב ששת: מנא אמינא לה, דכתיב: ״והיו לבית ישראל למכשול עון״, מאי לאו – או מכשול או עון, ו״מכשול״ – שוגג, ו״עון״ – מזיד.

ורב נחמן – ״מכשול״ ד״עון״.

אמר רב נחמן: מנא אמינא לה, דתניא: ״וכפר הכהן על הנפש השגגת בחטאה בשגגה״, מלמד שכהן מתכפר על ידי עצמו.

במאי? אילימא בשחיטה – מאי איריא שוגג? אפילו מזיד נמי! אלא לאו בזריקה.

ורב ששת אמר לך: לעולם בשחיטה, ובמזיד – לא נעשה כומר לעבודה זרה?!

ואזדו לטעמייהו, דאתמר: הזיד בשחיטה – רב נחמן אמר: קרבנו ריח ניחוח, ורב ששת אמר: אין קרבנו ריח ניחוח.

רב נחמן אמר: קרבנו ריח ניחוח, דלא עבד שירות. רב ששת אמר: אין קרבנו ריח ניחוח,

נעשה כומר לעבודה זרה.

as by slaughtering the idolatrous offering intentionally he became a servant of idol worship.

אמר רב נחמן: מנא אמינא לה? דתניא: כהן שעבד עבודה זרה, ושב, קרבנו ריח ניחוח.

Rav Naḥman said: From where do I say that even a priest who intentionally slaughters an idolatrous offering is nevertheless fit to serve in the Temple if he repents? As it is taught in a baraita: With regard to a priest who served in idol worship and repented, his offering in the Temple is an aroma pleasing to the Lord and is acceptable.

במאי? אילימא בשוגג – מאי ״ושב״? שב ועומד הוא! אלא פשיטא במזיד, ואי בזריקה – כי שב מאי הוי? הא עבד לה שירות! אלא לאו בשחיטה.

Rav Naḥman clarifies: In what manner did he serve in idol worship? If we say that he served in idol worship unwittingly, what does the baraita mean when it says: And repented? He is already repentant, as he never intended to sin in the first place. Rather, it is obvious that the baraita is referring to a case of intentional idol worship. And if the baraita is referring to sprinkling the blood of an idolatrous offering, when he repents, what of it? Hasn’t he performed idolatrous service, thereby disqualifying himself from serving in the Temple in any event? Rather, is it not referring to the slaughter of an idolatrous offering? Evidently, even if the priest slaughtered it intentionally, once he repents he is fit to serve in the Temple.

ורב ששת אמר לך, לעולם בשוגג, והכי קאמר: אם שב מעיקרו, דכי עבד בשוגג עבד – קרבנו ריח ניחוח, ואם לאו – אין קרבנו ריח ניחוח.

And as for Rav Sheshet, he could have said to you that actually the baraita is referring to unwitting slaughter. And this is what the baraita is saying: If the priest is repentant from the outset, as when he served in idol worship he served unwittingly, then his offering is an aroma pleasing to the Lord and is acceptable. But if not, i.e., he slaughtered an idolatrous offering intentionally, his subsequent offering in the Temple is not an aroma pleasing to the Lord.

השתחוה לעבודה זרה – רב נחמן אמר: קרבנו ריח ניחוח, ורב ששת אמר: אין קרבנו ריח ניחוח. הודה לעבודה זרה – רב נחמן אמר: קרבנו ריח ניחוח,

§ The Gemara lists other similar disagreements between Rav Naḥman and Rav Sheshet. In a case where a priest bowed to an object of idol worship, Rav Naḥman says: If he subsequently repents and serves in the Temple, his offering is an aroma pleasing to the Lord. And Rav Sheshet says: His offering is not an aroma pleasing to the Lord. In a case where a priest acknowledges an object of idol worship as a divinity, Rav Naḥman says: If he subsequently repents and serves in the Temple, his offering is an aroma pleasing to the Lord. And Rav Sheshet says: His offering is not an aroma pleasing to the Lord.

ורב ששת אמר: אין קרבנו ריח ניחוח.

וצריכא, דאי אשמעינן הך קמייתא – בההיא קאמר רב ששת משום דעבד ליה שירות, אבל שחיטה דלא עבד ליה שירות – אימא מודה ליה לרב נחמן.

Having listed four similar disputes between Rav Naḥman and Rav Sheshet, namely, with regard to a priest who unwittingly sprinkled the blood of an idolatrous offering, a priest who intentionally slaughtered an idolatrous offering, a priest who bowed to an idol, and a priest who acknowledged an idol as a divinity, the Gemara explains: And it was necessary to teach the dispute with regard to all four cases. As, had the Sages taught us only this first case, where a priest sprinkles the blood of an idolatrous offering unwittingly, one might have thought that only in that case Rav Sheshet says that the priest’s subsequent service in the Temple is disqualified, because he performed a service for idolatry that is considered a sacrificial rite in the Temple. But in a case where the priest merely performed slaughter, since he did not perform a service for idolatry that is a sacrificial rite in the Temple, there is room to say that Rav Sheshet concedes to the opinion of Rav Naḥman.

ואי אשמעינן שחיטה, משום דעבד ליה עבודה, אבל השתחוה דלא עבד ליה עבודה – אימא לא. צריכא.

And had the Sages taught us only the dispute with regard to a priest intentionally performing slaughter for an idolatrous offering, one might have thought that Rav Sheshet says that the priest’s subsequent service in the Temple is disqualified because he performed a sacrificial rite for idolatry. But if he merely bowed to the idol, since he did not perform a sacrificial rite for idolatry, there is room to say that Rav Sheshet does not disqualify the priest’s subsequent service in the Temple. Therefore, it was necessary to teach this case as well.

ואי אשמעינן השתחואה, משום דעביד ליה מעשה, אבל הודה דדיבורא בעלמא – אימא לא. צריכא.

And had the Sages taught us only the case of a priest bowing to an idol, one might have thought that in this case Rav Sheshet says that the priest’s subsequent service in the Temple is disqualified because he performed an action for idolatry. But if he only acknowledged the idol as a divinity, which is mere speech, there is room to say that Rav Sheshet does not disqualify the priest’s subsequent service in the Temple. The Gemara concludes: Therefore, it was necessary to teach this case as well.

ואין צריך לומר דבר אחר [וכו׳]. מדקאמר: אין צריך לומר דבר אחר, מכלל דבית חוניו לאו עבודה זרה הוא.

§ The mishna teaches: And needless to say, if priests served for something else, a euphemism for idolatry, they are disqualified from service in the Temple. The Gemara comments: From the fact that it says: Needless to say, if they served for something else, by inference, the temple of Onias is not a temple of idol worship, but rather a temple devoted to the worship of God.

תניא כמאן דאמר בית חוניו לאו עבודה זרה הוא, דתניא: אותה שנה שמת שמעון הצדיק, אמר להן: שנה זו הוא מת, אמרו לו: מנין אתה יודע?

It is taught in a baraita like the one who says that the temple of Onias is not a temple of idol worship. As it is taught: During the year in which Shimon HaTzaddik died, he said to his associates: This year, he will die, euphemistically referring to himself. They said to him: From where do you know?

אמר להן: כל יום הכפורים נזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים, ונתעטף לבנים, ונכנס עמי ויצא עמי. שנה זו נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים, ונתעטף שחורים,

Shimon HaTzaddik said to them: In previous years, every Yom Kippur, upon entering the Holy of Holies, I had a prophetic vision in which I would be met by an old man who was dressed in white, and his head was wrapped in white, and he would enter the Holy of Holies with me, and he would leave with me. But this year, I was met by an old man who was dressed in black, and his head was wrapped in black, and he entered the Holy of Holies with me, but he did not leave with me. Shimon HaTzaddik understood this to be a sign that his death was impending.

ונכנס עמי ולא יצא עמי.

לאחר הרגל, חלה שבעת ימים ומת, ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם.

Indeed, after the pilgrimage festival of Sukkot, he was ill for seven days and died. And his fellow priests refrained from reciting the Priestly Benediction with the ineffable name of God.

בשעת פטירתו, אמר להם: חוניו בני ישמש תחתי. נתקנא בו שמעי אחיו, שהיה גדול ממנו שתי שנים ומחצה. אמר לו: בא ואלמדך סדר עבודה. הלבישו באונקלי, וחגרו בצילצול,

At the time of his death, he said to the Sages: Onias, my son, will serve as High Priest in my stead. Shimi, Onias’ brother, became jealous of him, as Shimi was two and a half years older than Onias. Shimi said to Onias treacherously: Come and I will teach you the order of the service of the High Priest. Shimi dressed Onias in a tunic [be’unkeli] and girded him with a ribbon [betziltzul] as a belt, i.e., not in the vestments of the High Priest, and stood him next to the altar. Shimi said to his fellow priests: Look what this man vowed and fulfilled for his beloved, that he had said to her: On the day that I serve in the High Priesthood I will wear your tunic and gird your ribbon.

(העמידו) [והעמידו] אצל המזבח. אמר להם לאחיו הכהנים: ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו: ״אותו היום שאשתמש בכהונה גדולה אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי״.

בקשו אחיו הכהנים להרגו, רץ מפניהם, ורצו אחריו. הלך לאלכסנדריא של מצרים, ובנה שם מזבח, והעלה עליו לשום עבודה זרה. וכששמעו חכמים בדבר, אמרו:

The fellow priests of Onias wanted to kill him because he had disgraced the Temple service with his garments. Onias ran away from them and they ran after him. He went to Alexandria in Egypt and built an altar there, and sacrificed offerings upon it for the sake of idol worship. When the Sages heard of the matter they said: If this person, Shimi, who did not enter the position of High Priest, acted with such jealousy, all the more so will one who enters a prestigious position rebel if that position is taken away from him. This is the statement of Rabbi Meir. According to Rabbi Meir, the temple of Onias was built for idol worship.

מה זה שלא ירד לה – כך, היורד לה – על אחת כמה וכמה. דברי רבי מאיר.

אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא לא קיבל עליו חוניו, שהיה שמעי אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה,

Rabbi Yehuda said to him: The incident was not like this. Rather, Onias did not accept the position of High Priest because his brother Shimi was two and a half years older than him, so Shimi was appointed as High Priest. And even so, even though Onias himself offered the position to Shimi, Onias was jealous of his brother Shimi. Onias said to Shimi: Come and I will teach you the order of the service of the High Priest. And Onias dressed Shimi in a tunic and girded him in a ribbon and stood him next to the altar. Onias said to his fellow priests: Look what this man, Shimi, vowed and fulfilled for his beloved, that he had said to her: On the day that I serve in the High Priesthood I will wear your tunic and gird your ribbon.

ואף על פי כן נתקנא בו חוניו בשמעי אחיו. אמר לו: בא ואלמדך סדר עבודה, והלבישו באונקלי, וחגרו בצילצול, והעמידו אצל המזבח. אמר להם לאחיו הכהנים:

ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו ״אותו היום שישתמש בכהונה גדולה אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי״.

בקשו אחיו הכהנים להרגו, סח להם כל המאורע, בקשו להרוג את חוניו, רץ מפניהם, ורצו אחריו, רץ לבית המלך, ורצו אחריו,

His fellow priests wanted to kill Shimi. Shimi then told them the entire incident, that he had been tricked by his brother Onias, so the priests wanted to kill Onias. Onias ran away from them, and they ran after him. Onias ran to the palace of the king, and they ran after him. Anyone who saw him would say: This is him, this is him, and he was not able to escape unnoticed. Onias went to Alexandria in Egypt and built an altar there, and sacrificed offerings upon it for the sake of Heaven. As it is stated: “In that day shall there be an altar to the Lord in the midst of the land of Egypt, and a pillar at its border, to the Lord” (Isaiah 19:19). According to Rabbi Yehuda, the temple of Onias was dedicated to the worship of God.

כל הרואה אותו אומר: זה הוא, זה הוא, הלך לאלכסנדריא של מצרים, ובנה שם מזבח, והעלה עליו לשם שמים, שנאמר: ״(והיה) ביום ההוא יהיה מזבח לה׳ בתוך

ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה׳״.

וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: ומה זה שברח ממנה כך, המבקש לירד לה – על אחת כמה וכמה.

And when the Sages heard of the matter they said: If this one, Onias, who fled from the position of High Priest and offered it to his brother, still was overcome with such jealousy to the point where he tried to have Shimi killed, all the more so will one who wants to enter a prestigious position be jealous of the one who already has that position.

תניא, אמר רבי יהושע בן פרחיה: בתחלה, כל האומר ״עלה לה״ – אני כופתו ונותנו לפני הארי; עתה, כל האומר לי לירד ממנה – אני

§ As a corollary to the statement of the Sages with regard to one who is jealous and wants the position of another, it is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua ben Peraḥya said: Initially, in response to anyone who would say to me: Ascend to the position of Nasi, I would tie him up and place him in front of a lion out of anger for his suggestion. Now that I have become the Nasi, in response to anyone who tells me to leave the position, I would throw a kettle [kumkum] of boiling water at him out of anger at his suggestion.

מטיל עליו קומקום של חמין.

שהרי שאול ברח ממנה, וכשעלה בקש להרוג את דוד.

It is human nature that after one ascends to a prestigious position he does not wish to lose it. As evidence of this principle, Saul initially fled from the kingship, as he did not wish to be king, as stated in the verse: “When they sought him he could not be found…Behold he has hidden himself among the baggage” (I Samuel 10:21–22). But when he ascended to the kingship he tried to kill David, who he thought was trying to usurp his authority (see I Samuel, chapters 18–27).

אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לאביי: רבי מאיר, האי קרא דרבי יהודה מאי עביד ליה?

§ Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Abaye: What does Rabbi Meir do with this verse of Rabbi Yehuda? Since Rabbi Meir holds that the temple of Onias was dedicated to idol worship, how does he explain the verse in Isaiah?

לכדתניא: לאחר מפלתו של סנחריב, יצא חזקיה ומצא בני מלכים שהיו יושבין בקרונות של זהב, הדירן שלא לעבוד עבודה זרה, שנאמר: ״ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים

Abaye answered Mar Kashisha and said that Rabbi Meir uses this verse for that which is taught in a baraita: After the downfall of Sennacherib, the king of Assyria who besieged Jerusalem (see II Kings, chapters 18–19), King Hezekiah emerged from Jerusalem and found the gentile princes Sennacherib had brought with him from his other conquests, sitting in carriages [bikronot] of gold. He made them vow that they would not worship idols, and they fulfilled their vow, as it is stated in Isaiah’s prophecy about Egypt: “In that day there shall be five cities in the land of Egypt that speak the language of Canaan

מדברות שפת כנען