מגילה דף לא

ברכות וקללות. אין מפסיקין בקללות, אלא אחד קורא את כולן.

בשני ובחמישי, בשבת במנחה — קורין כסדרן, ואין עולים להם מן החשבון.

שנאמר: ״וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל״, מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו.

גמ׳ תנו רבנן: בפסח קורין בפרשת מועדות ומפטירין בפסח גלגל, והאידנא דאיכא תרי יומי, יומא קמא — בפסח גלגל, ולמחר — בפסח יאשיהו.

ושאר ימות הפסח מלקט וקורא מענינו של פסח. מאי היא? אמר רב פפא: מאפ״‎ו סימן.

יום טוב האחרון של פסח קורין ״ויהי בשלח״, ומפטירין ״וידבר דוד״. ולמחר ״כל הבכור״, ומפטירין ״עוד היום״.

אמר אביי, והאידנא נהוג עלמא למיקרי: משך תורא, קדש בכספא, פסל במדברא, שלח בוכרא.

בעצרת ״שבעה שבועות״, ומפטירין בחבקוק. אחרים אומרים: ״בחדש השלישי״, ומפטירין במרכבה. והאידנא דאיכא תרי יומי, עבדינן כתרוייהו ואיפכא.

בראש השנה: ״בחדש השביעי״, ומפטירין: ״הבן יקיר לי אפרים״. ויש אומרים: ״וה׳ פקד את שרה״, ומפטירין בחנה.

והאידנא דאיכא תרי יומי — יומא קמא כיש אומרים, למחר: ״והאלהים נסה את אברהם״, ומפטירין ״הבן יקיר״.

ביום הכפורים קורין ״אחרי מות״, ומפטירין ״כי כה אמר רם ונשא״. ובמנחה קורין בעריות ומפטירין ביונה.

אמר רבי יוחנן: כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא, אתה מוצא ענוותנותו. דבר זה כתוב בתורה, ושנוי בנביאים, ומשולש בכתובים.

כתוב בתורה: ״כי ה׳ אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים״, וכתיב בתריה: ״עושה משפט יתום ואלמנה״. שנוי בנביאים: ״כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש וגו׳״, וכתיב בתריה:

״ואת דכא ושפל רוח״, משולש בכתובים, דכתיב: ״סולו לרוכב בערבות ביה שמו״, וכתיב בתריה: ״אבי יתומים ודיין אלמנות״.

יום טוב הראשון של חג קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים, ומפטירין ״הנה יום בא לה׳״. והאידנא דאיכא תרי יומי, למחר מיקרא הכי נמי קרינן,

אפטורי מאי מפטירין — ״ויקהלו אל המלך שלמה״.

ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג. יום טוב האחרון קורין ״כל הבכור״, מצות וחוקים ובכור, ומפטירין ״ויהי ככלות שלמה״. למחר קורין ״וזאת הברכה״, ומפטירין ״ויעמד שלמה״.

אמר רב הונא אמר רב: שבת שחל להיות בחולו של מועד, בין בפסח, בין בסוכות — מקרא קרינן ״ראה אתה״. אפטורי, בפסח — ״העצמות היבשות״.

ובסוכות — ״ביום בא גוג״.

בחנוכה — בנשיאים, ומפטירין בנרות דזכריה. ואי מיקלעי שתי שבתות — קמייתא בנרות דזכריה, בתרייתא בנרות שלמה.

בפורים — ״ויבא עמלק״. בראשי חדשים — ״ובראשי חדשיכם״. ראש חדש שחל להיות בשבת, מפטירין ״והיה מדי חדש בחדשו״. חל להיות באחד בשבת,

מאתמול מפטירין ״ויאמר לו יהונתן מחר חדש״.

אמר רב הונא:

ראש חדש אב שחל להיות בשבת, מפטירין ״חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח״. מאי ״היו עלי לטורח״? אמר הקדוש ברוך הוא: לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני,

When the New Moon of Av occurs on Shabbat, they read as the haftara the portion that includes the verse “Your New Moons and your Festivals, My soul hated; they were a burden to Me” (Isaiah 1:14). The Gemara asks: What is the meaning of: “They were a burden to Me”? The Gemara explains: The Holy One, Blessed be He, said: It is not enough for the Jewish people that they sin before Me, but in addition, they burden Me to reconsider what harsh decree I shall bring upon them, for they are petitioning Me to annul those decrees.

אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם.

בתשעה באב גופיה מאי מפטרינן? אמר רב: ״איכה היתה לזונה״. מקרא מאי? תניא, אחרים אומרים: ״ואם לא תשמעו לי״, רבי נתן בר יוסף אומר:

The Gemara asks: On the Ninth of Av itself, what do we read as the haftara? Rav said: The portion containing the verse “How did the faithful city become a harlot?” (Isaiah 1:21). The Gemara asks: What Torah portion do they read? It is taught in a baraita that others say: They read the portion containing the verse “But if you will not hearken to me” (Leviticus 26:14). Rabbi Natan bar Yosef said: They read the portion containing the verse: “How long will this people provoke me?” (Numbers 14:11). And some say: They read the portion containing the verse: “How long shall I bear with this evil congregation?” (Numbers 14:27). The Gemara comments that Abaye said: Nowadays, everyone is accustomed to read the portion of “When you shall beget children” (Deuteronomy 4:25–40), and they read as the haftara the portion of “I will utterly consume them” (Jeremiah 8:13–9:23).

״עד אנה ינאצוני העם הזה״, ויש אומרים: ״עד מתי לעדה הרעה הזאת״. אמר אביי: האידנא נהוג עלמא למיקרי ״כי תוליד בנים״, ומפטירין ״אסוף אסיפם״.

[במעמדות] במעשה בראשית וכו׳. מנהני מילי? אמר רבי אמי: אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: ״אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי״.

§ The mishna states: In the non-priestly watches they read the act of Creation. The Gemara asks: From where are these matters derived, i.e., why do they read the account of Creation? Rabbi Ami said: To allude to the fact that were it not for the non-priestly watches, heaven and earth would not endure, as it is stated: “Were it not for My covenant day and night, I would not have set the statutes of heaven and earth” (Jeremiah 33:25). God’s covenant is referring to the offerings sacrificed in the Temple, which sustain the world.

וכתיב: ״ויאמר ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה״, אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה

And with regard to Abraham it is written: “And he said, O Lord God, by what shall I know that I shall inherit it?” (Genesis 15:8). Abraham said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, perhaps, Heaven forbid, the Jewish people will sin before You, and You will do to them as You did to the generation of the Flood and as You did to the generation of the Dispersion, i.e., You will completely destroy them? God said to him: No, I will not do that.

עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? אמר לו: לאו.

אמר לפניו: רבונו של עולם, ״במה אדע״? אמר לו: ״קחה לי עגלה משולשת וגו׳״. אמר לפניו: רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים.

Abraham then said before Him: Master of the Universe: “By what shall I know this?” God said to him: “Take Me a heifer of three years old” (Genesis 15:9). With this, God intimated to Abraham that even if his descendants will sin, they will be able to achieve atonement through sacrificing offerings. Abraham said before Him: Master of the Universe, this works out well when the Temple is standing and offerings can be brought to achieve atonement, but when the Temple will no longer be standing, what will become of them? God said to him: I have already established for them the order of offerings, i.e., the verses of the Torah pertaining to the halakhot of the offerings. Whenever they read those portions, I will deem it as if they sacrificed an offering before Me, and I will pardon them for all of their iniquities.

בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן,

ומוחל אני על כל עונותיהם.

בתעניות ברכות וקללות, ואין מפסיקין בקללות. מנא הני מילי? אמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי אסי: דאמר קרא ״מוסר ה׳ בני אל תמאס״.

§ The mishna states: On fast days the congregation reads the portion of blessings and curses (Leviticus, chapter 16), and one may not interrupt the reading of the curses by having two different people read them. Rather, one person reads all of them. The Gemara asks: From where are these matters derived? Why does one not interrupt the reading of the curses? Rabbi Ḥiyya bar Gamda said that Rabbi Asi said: For the verse states: “My son, do not despise the chastening of the Lord, nor be weary of His correction” (Proverbs 3:11). If one makes a break in the middle of the curses, it appears as if he loathes rebuke.

ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות: אלא היכי עביד? תנא: כשהוא מתחיל — מתחיל בפסוק שלפניהם, וכשהוא מסיים — מסיים בפסוק שלאחריהן.

Reish Lakish said a different answer: It is because one does not say a blessing over a calamity. If a second person were to begin to read in the middle of the portion of the curses, the blessing upon his reading would be considered a blessing over a calamity. Rather, what does one do? It is taught in a baraita: When one begins the reading, one begins with the verse before the curses, and when one concludes the reading, one concludes with the verse after them. In this way, neither the blessing before the reading nor after it relates directly to verses of calamity.

אמר אביי: לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים, אבל קללות שבמשנה תורה — פוסק. מאי טעמא — הללו בלשון רבים אמורות, ומשה מפי הגבורה אמרן,

Abaye said: They taught this only with regard to the curses that are recorded in Leviticus, but with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, one may interrupt them by having two different people read them. What is the reason for this distinction? These curses in Leviticus are stated in the plural, and Moses pronounced them from the mouth of the Almighty. As such, they are more severe. However, these curses in Deuteronomy are stated in the singular, and Moses said them on his own, like the rest of the book of Deuteronomy. They are therefore less harsh and may be interrupted.

והללו בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן.

לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם קמיה דרב הונא בארורי. אמר לו: אכנפשך. לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים, אבל שבמשנה תורה — פוסק.

It was related that Levi bar Buti was once reading the portion of the curses before Rav Huna, and he was stammering in his reading, as it was difficult for him to utter such harsh pronouncements. Rav Huna said to him: If you wish, you may stop where you are and a different reader will continue, for they taught one may not have two people read the curses only with regard to the curses that are recorded in Leviticus. But with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, one may interrupt them by having two different people read them.

תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. מאי טעמא?

It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar said: Ezra enacted for the Jewish people that they should read the portion of the curses that are recorded in Leviticus before Shavuot and the portion of the curses that are recorded in Deuteronomy before Rosh HaShana. The Gemara asks: What is the reason for this? Abaye said, and some say that it was Reish Lakish who said: In order that the year may conclude together with its curses, and the new year may begin without the ominous reading of the curses.

אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה.

בשלמא שבמשנה תורה, איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה. אלא שבתורת כהנים, אטו עצרת ראש השנה היא? אין, עצרת נמי ראש השנה היא. דתנן: ובעצרת על פירות האילן.

The Gemara asks: Granted, with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, there is relevance to the reason: In order that the year may conclude together with its curses, for Rosh HaShana is clearly the beginning of a new year. However, with regard to the curses that are recorded in Leviticus, what relevance does that reason have? Is that to say Shavuot is a new year? The Gemara answers: Yes, indeed, Shavuot is also a new year, as we learned in a mishna (Rosh HaShana 16a): And on Shavuot, divine judgment is made concerning the fruit of the trees, which indicates that Shavuot also has the status of a new year.

תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך זקנים ״סתור״ וילדים ״בנה״ — סתור ואל תבנה, מפני שסתירת זקנים בנין, ובנין נערים סתירה.

It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar says: If old men say to you: Demolish, and children say to you: Build, then demolish and do not build, because the demolishing of old men is ultimately as constructive as building, despite the fact that it appears destructive, and the building of children is as destructive as demolishing. An indication of this matter is Rehoboam, son of Solomon. He ignored the advice of the Elders and did not lower himself before his people, which ultimately led to the people rebelling against him.

וסימן לדבר — רחבעם בן שלמה.

תנו רבנן: מקום שמפסיקין בשבת שחרית — שם קורין במנחה, במנחה — שם קורין בשני, בשני — שם קורין בחמישי, בחמישי — שם קורין לשבת הבאה,

The Sages taught in a baraita: With regard to the place in the Torah where the congregation concludes the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. Where they conclude in the afternoon service on Shabbat, from there they continue to read on Monday morning. Where they conclude on Monday, from there they continue to read on Thursday morning. Where they conclude on Thursday, from there they continue to read on the coming Shabbat. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: With regard to the place in the Torah where they conclude the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. And from that same place they continue to read on Monday morning, and on Thursday morning, and on the coming Shabbat.

דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: מקום שמפסיקין בשבת שחרית — שם קורין במנחה, ובשני ובחמישי, ולשבת הבאה.

אמר רבי זירא: הלכה, מקום שמפסיקין בשבת שחרית — שם קורין במנחה, ובשני ובחמישי, ולשבת הבאה. ולימא: הלכה כרבי יהודה!

The Gemara notes that Rabbi Zeira said: The halakha is that with regard to the place where they conclude the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. And from that same place they continue to read on Monday morning, and on Thursday morning, and on the coming Shabbat. The Gemara asks: If so, let him simply say: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Why did he have to explicitly state the whole halakha?