מכות דף יב

אליבא דרבי אליעזר כולי עלמא לא פליגי, כי פליגי אליבא דרבי יהושע: מאן דאמר מתה – כרבי יהושע, ומאן דאמר בטלה – עד כאן לא

קאמר רבי יהושע התם דכתיב: ״ברך ה׳ חילו ופעל ידיו תרצה״ – אפילו חללין שבו, אבל הכא, אפילו רבי יהושע מודה.

נגמר דינו וכו׳. אמר רב יהודה אמר רב: שתי טעיות טעה יואב באותה שעה, דכתיב: ״וינס יואב אל אהל ה׳ ויחזק בקרנות המזבח״,

טעה – שאינו קולט אלא גגו, והוא תפס בקרנותיו. טעה – שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים, והוא תפס מזבח של שילה. אביי אומר: בהא נמי מיטעא טעה:

טעה – שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו, והוא זר היה.

אמר ריש לקיש: שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות, דכתיב: ״מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה״, טועה – שאינה קולטת אלא בצר, והוא גולה לבצרה.

טועה – שאינה קולטת אלא שוגג, והוא מזיד היה. טועה – שאינה קולטת אלא אדם, והוא מלאך הוא.

אמר רבי אבהו: ערי מקלט לא נתנו לקבורה, דכתיב: ״ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם״ – לחיים נתנו ולא לקבורה. מיתיבי, ״שמה״ – שם תהא דירתו,

שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו! רוצח שאני, דגלי ביה רחמנא.

כשם שהעיר קולטת וכו׳. ורמינהו: ״וישב בה״ – בה ולא בתחומה! אמר אביי: לא קשיא, כאן – לקלוט, כאן – לדור.

״לדור״? תיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה, לא מגרש עיר ולא עיר מגרש. אמר רב ששת: לא נצרכה אלא למחילות.

רוצח שיצא חוץ לתחום וכו׳. תנו רבנן: ״ורצח גאל הדם את הרצח״ – מצוה ביד גואל הדם, אין גואל הדם – רשות ביד כל אדם,

דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: רשות ביד גואל הדם, וכל אדם חייבין עליו.

מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי? מי כתיב: ״אם רצח״? ורבי עקיבא: מי כתיב: ״ירצח״?

אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב: רוצח שיצא חוץ לתחום, ומצאו גואל הדם והרגו – נהרג עליו. כמאן? לא כרבי יוסי הגלילי, ולא כרבי עקיבא!

הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: רבי אליעזר אומר: ״עד עמדו לפני העדה למשפט״, מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: ״ורצח גאל הדם את הרצח״, יכול מיד? תלמוד לומר:

״עד עמדו לפני העדה למשפט״.

ורבי יוסי ורבי עקיבא, האי ״עד עמדו לפני העדה למשפט״ מאי דרשי ביה? ההוא מיבעי ליה לכדתניא, רבי עקיבא אומר: מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש

שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בבית דין אחר? תלמוד לומר: ״עד עמדו לפני העדה למשפט״ – עד שיעמוד בבית דין אחר.

תנו רבנן: ״אם יצא יצא הרצח״ – אין לי אלא במזיד, בשוגג מנין? תלמוד לומר: ״אם יצא יצא״ – מכל מקום.

והתניא: וההורגו, במזיד – נהרג, בשוגג – גולה! לא קשיא, הא כמאן דאמר: אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם, הא כמאן דאמר:

לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם.

אמר אביי: מסתברא כמאן דאמר דברה תורה כלשון בני אדם, שלא יהא סופו חמור מתחלתו: מה תחלתו, במזיד – נהרג, בשוגג – גולה, אף סופו, במזיד – נהרג,

בשוגג – גולה.

תני חדא: אב שהרג – בנו נעשה לו גואל הדם. ותניא אידך: אין בנו נעשה לו גואל הדם. לימא הא רבי יוסי הגלילי והא רבי עקיבא?

ותסברא? בין למאן דאמר מצוה בין למאן דאמר רשות, מי שרי? והאמר רבה בר רב הונא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל:

לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללתו, חוץ ממסית, שהרי אמרה תורה ״לא תחמל ולא תכסה עליו״!

אלא לא קשיא: הא בבנו, והא בבן בנו.

מתני׳ אילן שהוא עומד בתוך התחום, ונופו נוטה חוץ לתחום, או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה בתוך התחום – הכל הולך אחר הנוף.

גמ׳ ורמינהי: אילן שהוא עומד בתוך הפנים ונוטה לחוץ, או עומד בחוץ ונוטה לפנים, מכנגד החומה ולפנים – כלפנים, מכנגד החומה ולחוץ – כלחוץ!

מעשר אערי מקלט קא רמית? מעשר בחומה תלה רחמנא, ערי מקלט בדירה תלה רחמנא – בנופו מתדר ליה, בעיקרו לא מתדר ליה.

ורמי מעשר אמעשר, דתניא: בירושלים – הלך אחר הנוף, בערי מקלט – הלך אחר הנוף. אמר רב כהנא: לא קשיא, הא רבי יהודה והא רבנן, דתניא,

רבי יהודה אומר: במערה – הלך אחר פתחה, באילן – הלך אחר נופו.

Rabbi Yehuda says: With regard to a cave, follow its entrance; if the entrance is inside the city, the status of the entire cave is that of part of the city, and one may partake of tithes in it. With regard to a tree, follow its boughs. The baraita that states that with regard to second tithe in Jerusalem and cities of refuge one follows the boughs is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

אימור דשמעת ליה לרבי יהודה גבי מעשר לחומרא, עיקרו בחוץ ונופו בפנים, כי היכי דבנופו לא מצי פריק – בעיקרו נמי לא מצי פריק. עיקרו מבפנים ונופו מבחוץ,

The Gemara rejects that explanation. Say that you heard Rabbi Yehuda express this opinion with regard to second-tithe produce in a situation where his ruling is a stringency, as in the case where the trunk of a tree is outside Jerusalem and its boughs are inside Jerusalem, just as among its boughs, one may not redeem second-tithe produce, and he must partake of it in Jerusalem, so too at its trunk he may not redeem second-tithe produce, even though it stands outside of Jerusalem. So too in a case where the trunk of a tree is inside and its boughs outside, there is a stringency: Just as among its boughs, one may not partake of second-tithe produce without redemption, so too at its trunk he may not partake of second-tithe produce without redemption, even though it stands inside Jerusalem.

כי היכי דבנופו לא מצי אכיל בלא פדייה – בעיקרו נמי לא מצי אכיל בלא פדייה.

אלא גבי ערי מקלט, בשלמא עיקרו בחוץ ונופו בפנים, כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה, בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה. אלא עיקרו בפנים ונופו בחוץ,

But with regard to cities of refuge, it may be otherwise: Granted, if its trunk is outside the boundary and its boughs are inside, just as among its boughs, the blood redeemer may not kill the unintentional murderer, so too at its trunk, he may not kill him. But if its trunk was inside and its boughs outside, would one say that just as among its boughs, the blood redeemer may kill him, at its trunk, he may also kill him? Isn’t the unintentional murderer standing inside the city of refuge? How could one say that it is permitted for the blood redeemer to kill him inside the city?

כי היכי דבנופו מצי קטיל ליה, בעיקרו נמי מצי קטיל ליה?! הא גואי קאי!

אמר רבא: בעיקרו – דכולי עלמא לא פליגי דלא מצי קטיל. קאי בנופו, ויכול להורגו בחצים ובצרורות – דכולי עלמא לא פליגי דמצי קטיל ליה.

Rava said that it can be explained as follows: In the case where its trunk is inside the boundary and its boughs outside, and the unintentional murderer was standing at its trunk, everyone agrees that the blood redeemer may not kill him, and when Rabbi Yehuda said that the trunk follows the boughs, he did not intend to include that case. If the murderer is standing among the boughs of the tree, and the blood redeemer is able to kill him with arrows and pebbles, everyone, including the Rabbis, agrees that the blood redeemer may kill him, as the boughs are outside the city.

כי פליגי – במהוי עיקרו דרגא לנופו. מר סבר: הוי עיקרו דרגא לנופו. ומר סבר: לא הוי עיקרו דרגא לנופו.

When they disagree is with regard to whether its trunk can become a step for its boughs, enabling the blood redeemer to gain access to the unintentional murderer there. One Sage, Rabbi Yehuda, holds: Its trunk can become a step for its boughs; the blood redeemer may gain access to the boughs extending outside the boundary and kill the unintentional murderer by climbing the trunk inside the city. It was in that context that Rabbi Yehuda says that the trunk follows the boughs. And one Sage, the Rabbis, holds: Its trunk cannot become a step for its boughs.

רב אשי אמר: מאי ״אחר הנוף״ – אף אחר הנוף.

Rav Ashi said: What is the meaning of Rabbi Yehuda’s statement: Follow its boughs? It does not mean that the location of the boughs is the only determining factor; rather, it means that in addition to the trunk, follow the boughs as well in a case where it is a stringency. Therefore, with regard to a city of refuge a tree whose trunk is inside the boundary and its boughs extend beyond the boundary, the halakhic status of the boughs is the same as what it would be were they inside the boundary.

מתני׳ הרג באותה העיר – גולה משכונה לשכונה, ובן לוי – גולה מעיר לעיר.

MISHNA: If an unintentional murderer, exiled to a city of refuge, unintentionally killed a person in the same city, he is exiled from that neighborhood where he resided to another neighborhood within that city. And a Levite who is a permanent resident of a city of refuge and unintentionally killed a person is exiled from that city to another city.

גמ׳ תנו רבנן: ״ושמתי לך מקום וגו׳״, ״ושמתי לך״ – בחייך. ״מקום ממקומך אשר ינוס שמה״ – מלמד שהיו ישראל מגלין במדבר. להיכן מגלין – למחנה לויה.

GEMARA: Apropos the halakha in the mishna that a Levite is exiled from one city to another city, the Gemara cites that which the Sages taught with regard to the verse: “And one who did not lie in wait…and I will appoint for you a place where he may flee” (Exodus 21:13). “And I will appoint for you”; God said to Moses: There will be a place that provides refuge for unintentional murderers already during your lifetime. “A place”; it will be from your place, meaning the Levite camp served as the place that provided refuge in the wilderness. “Where he may flee”; this teaches that Israel would exile unintentional murderers in the wilderness as well, before they entered the land. To where did they exile unintentional murderers when they were in the wilderness? They exiled them to the Levite camp, which provided refuge.

מכאן אמרו: בן לוי שהרג – גולה מפלך לפלך, ואם גלה לפלכו – פלכו קולטו. אמר רב אחא בריה דרב איקא: מאי קרא?

From here the Sages said: A Levite who killed unintentionally is exiled from one district to another district, to a different Levite city in the other district. And if he was exiled to a city in his own district, he is admitted to the city in his district, which provides him with refuge. Rav Aḥa, son of Rav Ika, said: What is the verse from which it is derived that a murderer who unintentionally killed in the city of refuge where he was exiled is exiled to another neighborhood in that same city? It is derived from a verse, as it is stated: “For in his city of refuge he shall dwell” (Numbers 35:28), indicating that it is a city in which he was already admitted, as the verse is referring to it as his city, and he shall continue to reside there as well.

״כי בעיר מקלטו ישב״ – עיר שקלטתו כבר.

מתני׳ כיוצא בו, רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו, יאמר להם ״רוצח אני״, אמרו לו: ״אף על פי כן״ – יקבל מהן, שנאמר: ״וזה דבר הרוצח״.

MISHNA: Similarly, in the case of a murderer who was exiled to a city of refuge and the people of the city sought to honor him due to his prominence, he shall say to them: I am a murderer. If the residents of the city say to him: We are aware of your status and nevertheless, we wish to honor you, he may accept the honor from them, as it is stated: “And this is the matter [devar] of the murderer” (Deuteronomy 19:4), from which it is derived that the murderer is required to say [ledabber] to them that he is a murderer. He is not required to tell them any more than that.