ברכות דף סג

ואימא: הר הבית דאסור במנעל — לילפה ממנעל. אבל בית הכנסת דשרי במנעל, אדיליף ממנעל ולהיתר, נילף מקפנדריא ולאסור!

אלא אמר רבא: כי ביתו — מה ביתו, אקפנדריא קפיד אינש, ארקיקה ומנעל לא קפיד אינש, אף בית הכנסת, קפנדריא הוא דאסיר, רקיקה ומנעל — שרי.

כל חותמי ברכות שבמקדש וכו׳.

כל כך למה — לפי שאין עונין ״אמן״ במקדש. ומנין שאין עונין אמן במקדש? — שנאמר: ״קומו ברכו את ה׳ אלהיכם מן העולם עד העולם״. ואומר:

״ויברכו את שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה״.

יכול כל הברכות כולן תהא להן תהלה אחת, תלמוד לומר: ״ומרומם על כל ברכה ותהלה״, על כל ברכה וברכה — תן לו תהלה.

התקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו וכו׳. מאי ״ואומר״?

וכי תימא בעז מדעתיה דנפשיה קאמר — תא שמע ״ה׳ עמך גבור החיל״. וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון — תא שמע ״אל תבוז כי זקנה אמך״.

ואומר: ״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״. אמר רבא: האי קרא, מרישיה לסיפיה מדריש, מסיפיה לרישיה מדריש.

מרישיה לסיפיה מדריש — ״עת לעשות לה׳״, מאי טעם? — משום ״הפרו תורתך״. מסיפיה לרישיה מדריש: ״הפרו תורתך״ מאי טעמא? — משום ״עת לעשות לה׳״.

תניא, הלל הזקן אומר: בשעת המכניסין — פזר. בשעת המפזרים — כנס. ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו — פזר, שנאמר: ״יש מפזר ונוסף עוד״.

ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו — כנס, שנאמר: ״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״.

דרש בר קפרא: זלת — קבוץ קנה מינה, באתר דלית גבר — תמן הוי גבר. אמר אביי: שמע מינה, באתר דאית גבר — תמן לא תהוי גבר.

פשיטא! לא נצרכה אלא בששניהם שוין.

דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה — ״בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך״. אמר רבא: אפילו לדבר עבירה.

דרש בר קפרא: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה. מה היא? אמר רב חסדא: מחטא דתלמיותא.

תניא, רבי אומר: לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו, שנאמר: ״איש רעים להתרועע״.

תניא, רבי אומר: אל ימנה אדם אפטרופוס בתוך ביתו, שאלמלי לא מינה פוטיפר את יוסף אפטרופוס בתוך ביתו — לא בא לאותו דבר.

תניא, רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה — לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.

אמר חזקיה בריה דרבי פרנך אמר רבי יוחנן: למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות — לומר לך: כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן,

סוף נצרך לכהן על ידי אשתו, שנאמר: ״ואיש את קדשיו לו יהיו״, וסמיך ליה ״איש איש כי תשטה אשתו״, וכתיב ״והביא האיש את אשתו״ וגו׳.

ולא עוד אלא סוף שנצרך להן, שנאמר: ״ואיש את קדשיו לו יהיו״.

אמר רב נחמן בר יצחק: ואם נתנן, סוף מתעשר, שנאמר: ״איש אשר יתן לכהן לו יהיה״, ״לו יהיה״ — ממון הרבה.

אמר רב הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר: כל המשתף שם שמים בצערו — כופלין לו פרנסתו. שנאמר: ״והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך״.

רבי שמואל בר נחמני אמר: פרנסתו מעופפת לו כצפור, שנאמר: ״וכסף תועפות לך״.

אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: כל המרפה עצמו מדברי תורה, אין בו כח לעמוד ביום צרה, שנאמר: ״התרפית ביום צרה צר כחכה״.

אמר רב אמי בר מתנה אמר שמואל: ואפילו מצוה אחת, שנאמר ״התרפית״ — מכל מקום.

אמר רב ספרא: רבי אבהו הוה משתעי: כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה, היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ.

שגרו אחריו שני תלמידי חכמים, רבי יוסי בן כיפר, ובן בנו של זכריה בן קבוטל. כיון שראה אותם, אמר להם: למה באתם? אמרו לו:

ללמוד תורה באנו. הכריז עליהם: אנשים הללו גדולי הדור הם ואבותיהם שמשו בבית המקדש. כאותה ששנינו: זכריה בן קבוטל אומר: הרבה פעמים קריתי לפניו, בספר דניאל.

התחיל הוא מטמא והם מטהרים, הוא אוסר והם מתירים. הכריז עליהם: אנשים הללו של שוא הם, של תהו הם. אמרו לו: כבר בנית ואי אתה יכול לסתור,

כבר גדרת ואי אתה יכול לפרוץ.

אמר להם: מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים, אני אוסר ואתם מתירים? אמרו לו: מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחוץ לארץ.

אמר להם: והלא עקיבא בן יוסף, היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוץ לארץ! אמרו לו: הנח רבי עקיבא, שלא הניח כמותו בארץ ישראל. אמר להם:

אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל. אמרו לו: גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים, והם שגרונו אצלך, וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו:

אם שומע — מוטב, ואם לאו — יהא בנדוי.

ואמרו לאחינו שבגולה: אם שומעין — מוטב, ואם לאו, יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכנור, ויכפרו כולם, ויאמרו אין להם חלק באלהי ישראל.

And in order to underscore this, tell our brethren in exile: If they obey the Sages of Eretz Yisrael to excommunicate Ḥanina, fine; and if they do not obey us, it is as if they are seceding from the Jewish people. They should climb a mountain; Aḥiya, one of the leaders of the Babylonian Jewish community, will build an altar, Ḥananya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, who was a Levite, will play the lute, and all will proclaim heresy and say that they have no portion in the God of Israel.

מיד געו כל העם בבכיה ואמרו: חס ושלום, יש לנו חלק באלהי ישראל.

This message had a profound impact on the people, and immediately the entire nation burst into tears, saying: God forbid. We do have a portion in the God of Israel. They reconsidered their plans to establish Babylonia as the center of the Jewish people.

וכל כך למה? משום שנאמר: ״כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים״.

The Gemara asks: Why did the Sages of Eretz Yisrael go to that extent to stop Ḥanina? The Gemara answers: Because it is stated: “For out of Zion shall go forth the Torah, and the word of the Lord from Jerusalem” (Isaiah 2:3).

בשלמא הוא מטהר, והם מטמאין — לחומרא. אלא הוא מטמא והם מטהרין, היכי הוי? והא תניא: חכם שטמא — אין חברו רשאי לטהר,

The Gemara considers the details of this event: Granted, Ḥanina would rule an item pure and the Sages from Eretz Yisrael would rule it impure; they ruled stringently. But in a case where he ruled an item impure and they ruled it pure, what are the circumstances? How could they rule pure that which he ruled impure? Was it not taught in a baraita: If a Sage ruled an item impure, his colleague is not permitted to rule it pure; if he prohibited it, his colleague may not permit it? The Gemara explains: They held that they must do so in this case, so that people would not be drawn after him; due to the exigencies of the time they overturned his rulings.

אסר — אין חברו רשאי להתיר! קסברי כי היכי דלא נגררו בתריה.

תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי נחמיה ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי. פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו.

The Sages taught: When our Rabbis, the Sages of the Mishna, entered the vineyard, the academy, in Yavne, Rabbi Yehuda, Rabbi Yosei, Rabbi Neḥemya, and Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, were there presiding over the Sages. They all began to speak in honor of their hosts, the local population hosting them and their students as guests, and they taught.

פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה, ודרש: ״ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה״. והלא דברים קל וחומר:

Rabbi Yehuda, head of the speakers in every place, opened his speech in honor of Torah, and taught: It is stated: “Now Moses used to take the tent and pitch it outside the camp, far off from the camp; and he called it the Tent of Meeting. And it came to pass, that every seeker of God went out unto the Tent of Meeting, which was outside the camp” (Exodus 33:7). He said: Isn’t this an a fortiori inference? Just as the Torah says of the ark of God, which was only twelve mil from the camp: “Every seeker of God went out unto the Tent of Meeting”; all the more so should Torah scholars, who wander great distances and go from city to city and country to country to study Torah, be called seekers of God.

ומה ארון ה׳ שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל אמרה תורה ״והיה כל מבקש ה׳ יצא אל אהל מועד״ —

תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, על אחת כמה וכמה.

״ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים״, אמר רבי יצחק: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, אני ואתה נסביר פנים בהלכה.

The Gemara continues: It is stated: “And the Lord spoke unto Moses, face to face” (Exodus 33:11). Rabbi Yitzḥak said: The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Moses, you and I will show cheerful faces in the study of halakha to those who come to study. Some say that the Holy One, Blessed be He, told Moses: Just as I showed you a cheerful face, so too you will show Israel a cheerful face and restore the tent to its place in the camp.

איכא דאמרי כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כשם שאני הסברתי לך פנים, כך אתה הסבר פנים לישראל, והחזר האהל למקומו.

״ושב אל המחנה״ וגו׳, אמר רבי אבהו: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עכשיו יאמרו הרב בכעס ותלמיד בכעס, ישראל מה תהא עליהם?

It is said: “And he would return into the camp; but his minister, Joshua bin-Nun, a young man, departed not out of the Tent” (Exodus 33:11). Rabbi Abbahu said: The Holy One, Blessed be He, told Moses: Now, they will say: The Master, God, is angry and the student, Moses, is also angry, and what will happen to Israel? Rather, you must restore the tent to its place among the people. If you restore the tent to its place, fine; and if not, Joshua bin-Nun, your student, will serve as Israel’s leader in your place.

אם אתה מחזיר האהל למקומו — מוטב, ואם לאו — יהושע בן נון תלמידך משרת תחתיך.

והיינו דכתיב: ״ושב אל המחנה״. אמר רבא: אף על פי כן, לא יצא הדבר לבטלה. שנאמר: ״ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל״.

And that is what is written: “And he would return into the camp; but his minister, Joshua bin-Nun, a young man, departed not out of the Tent.” Rava said: Nevertheless, though Moses obeyed and restored the tent, the statement written with regard to the role of Joshua was not uttered for naught. Joshua bin-Nun remained as deputy to Moses, and ultimately served in his place, as it is stated: “But his minister, Joshua bin-Nun, a young man, departed not out of the Tent.”

ועוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש: ״הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם״, וכי אותו היום נתנה תורה לישראל? והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה!

And Rabbi Yehuda again began to speak in honor of Torah and taught: When Moses took leave of Israel on his last day in this world, he said: “Keep silence [hasket] and hear, Israel; this day you have become a people unto the Lord your God” (Deuteronomy 27:9). This is surprising: Was the Torah given to Israel on that day? Wasn’t that day at the end of forty years since the Torah was given? Rather, it comes to teach that each and every day the Torah is as dear to those who study it, as it was on the day it was given from Mount Sinai.

אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני.

אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו: תדע — שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית, וערב אחד אינו קורא — דומה כמי

Rabbi Tanḥum, son of Rabbi Ḥiyya, of the village of Akko, said: Know that the Torah is indeed beloved, as one who recites Shema, morning and evening, for his entire life, and does not recite it one evening, it is as if he never recited Shema. He cannot compensate for what he missed.

שלא קרא קריאת שמע מעולם.

״הסכת״ — עשו כתות כתות ועסקו בתורה. לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה. כדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא:

The Gemara interprets the word hasket in this verse homiletically, as an acronym of the words as, make, and kat, group. Form [asu] many groups [kitot] and study Torah, for the Torah is only acquired through study in a group. This is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina; as Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “A sword is upon the boasters [habaddim], and they shall become fools [noalu]” (Jeremiah 50:36)? This verse can be interpreted homiletically: A sword upon the enemies of Torah scholars, a euphemism for the Torah scholars themselves, who sit alone [bad bevad] and study Torah. And furthermore, those who study alone grow foolish, as it is written here, noalu, and elsewhere it is written that after Miriam was afflicted with leprosy, Aaron told Moses: “For that we have done foolishly [noalnu]” (Numbers 12:11). And furthermore, they sin due to that ignorance, as at the end of that same verse it is stated: “For that we have done foolishly, and for that we have sinned.”

מאי דכתיב ״חרב אל הבדים ונאלו״ — חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה. ולא עוד, אלא שמטפשים, כתיב הכא ״ונאלו״,

וכתיב התם ״אשר נואלנו״. ולא עוד, אלא שחוטאים, שנאמר ״ואשר חטאנו״.

איבעית אימא מהכא: ״נואלו שרי צען״.

If you wish, say instead that it is derived from here: “The princes of Tzoan are become fools [noalu]” (Isaiah 19:13).

דבר אחר: ״הסכת ושמע ישראל״ — כתתו עצמכם על דברי תורה. כדאמר ריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי

The Gemara offers an alternative explanation of this verse: “Keep silence [hasket] and hear, Israel”; break [kattetu] yourselves over words of the Torah. This is in accordance with the opinion of Reish Lakish, as Reish Lakish said: From where is it derived that matters of Torah are only retained by one who kills himself over it? As it is stated: “This is the Torah: When one dies in a tent” (Numbers 19:14); true Torah study demands the total devotion of one who is willing to dedicate his life in the tent of Torah.

שממית עצמו עליה — שנאמר: ״זאת התורה אדם כי ימות באהל״.

דבר אחר: ״הסכת ושמע ישראל״ — הס, ואחר כך כתת. כדרבא, דאמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה, ואחר כך יהגה.

The Gemara offers yet another alternative explanation of this verse: “Keep silence [hasket] and hear, Israel”; first be silent [has] and listen and then study intensively in order to analyze [kattet] and clarify the details. This is in accordance with the opinion of Rava, as Rava said: One must always study Torah and gain expertise in it, and only then analyze and delve into it.

אמרי דבי רבי ינאי: מאי דכתיב ״כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב״?

In the school of Rabbi Yannai they said: What is the meaning of that which is written: “For the churning of milk brings forth curd, and the wringing of the nose [af] brings forth blood, so the forcing of wrath [appayim] brings forth strife” (Proverbs 30:33)?

במי אתה מוצא חמאה של תורה — במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה.

With regard to the beginning of the verse: For the churning of milk brings forth curd; in whom do you find the cream of Torah? With one who spits out the milk that he nursed from his mother’s breasts over it; one who struggles with all his might to study Torah.

״ומיץ אף יוציא דם״ — כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק — זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור.

With regard to: And the wringing of the nose brings forth blood, any student whose rabbi is angry [af] with him the first time and he is silent and does not react, will merit to be able to distinguish between blood that is ritually impure and blood that is ritually pure.

״ומיץ אפים יוציא ריב״ — כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק — זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות. דתנן, רבי ישמעאל אומר:

As for: And the forcing of wrath [appayim] brings forth strife; any student whose rabbi is angry with him for the first and second times, appayim being the plural of af, and he is silent, merits to distinguish between monetary cases, strife, and capital cases, as that is the highest level of learning. As we learned in a mishna: Rabbi Yishmael says: One who seeks to become wise should engage in monetary laws, as there is no greater discipline in Torah, as they are like a flowing well in which innovations constantly spring forth.

הרוצה שיתחכם — יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, שהן כמעין נובע.

אמר רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב ״אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה״ — כל המנבל עצמו על דברי תורה — סופו להתנשא.

Similarly, Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: What is the meaning of that which is written: “If you have done foolishly in lifting up yourself, or if you have planned devices [zamota], lay your hand over your mouth” (Proverbs 30:32)? Anyone who abases himself over matters of Torah, asking questions despite the shame he feels for his ignorance, will ultimately be exalted. And if he muzzles [zamam] himself due to embarrassment, he will end up with his hand over his mouth, unable to answer.

ואם זמם — יד לפה.

פתח רבי נחמיה בכבוד אכסניא ודרש: מאי דכתיב ״ויאמר שאול אל הקיני לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן אוספך עמו ואתה עשיתה חסד עם כל בני ישראל״?

The Gemara returns to the homilies offered by the Sages in the vineyard of Yavne. Rabbi Neḥemya began to speak in honor of the hosts and taught: What is the meaning of that which is written: “And Saul said unto the Kenites: Go, depart, get you down from among the Amalekites lest I destroy you with them, for you showed kindness to all the Children of Israel when they came up out of Egypt” (I Samuel 15:6)? Isn’t this an a fortiori inference: Just as Jethro, the forbearer of the Kenite tribe, who only befriended Moses for his own honor, is treated in this way and rewarded that his merit would protect his descendants; all the more so should one who hosts a Torah scholar in his home, providing him with food and drink and availing him of his possessions, be rewarded with that protection.

והלא דברים קל וחומר: ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו — כך, המארח תלמיד חכם בתוך ביתו,

ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו — על אחת כמה וכמה.

פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש: ״לא תתעב אדמי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו״, והלא דברים קל וחומר:

Rabbi Yosei began to speak in honor of the hosts, and taught: It is said: “You shall not abhor an Edomite, for he is your brother; you shall not abhor an Egyptian, because you were a stranger in his land” (Deuteronomy 23:8). Isn’t this an a fortiori inference: Just as the Egyptians, who only befriended Israel, even when they hosted them, for their own benefit, as Pharaoh said to Joseph, as it is stated: “And if you know any able men among them, then make them rulers over my cattle” (Genesis 47:6), are treated this way, all the more so should one who hosts a Torah scholar in his home, providing him with food and drink and availing him of his possessions without concern for personal gain, be treated this way.

ומה מצריים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן, שנאמר: ״ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי״ — כך,

המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו — על אחת כמה וכמה.

פתח רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בכבוד אכסניא ודרש: ״ויברך ה׳ את עבד אדם הגתי בעבור ארון האלהים״, והלא דברים קל וחומר:

Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, began to speak in honor of the hosts, and taught: It is stated: “The Lord has blessed the house of Oved-edom…because of the ark of God” (II Samuel 6:12). Isn’t this an a fortiori inference: Just as in reward for honoring the ark, which neither ate nor drank, but before which Oved-edom simply swept and sprinkled water to settle the dust, he was treated this way and merited a blessing, all the more so should one who hosts a Torah scholar in his home, providing him with food and drink and availing him of his possessions without concern for his personal gain, be rewarded with such a blessing.

ומה ארון שלא אכל ושתה, אלא כבד ורבץ לפניו — כך, המארח תלמיד חכם בתוך ביתו, ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו — על אחת כמה וכמה.

מאי היא ברכה שברכו? אמר רב יהודה בר זבידא: זו חמות ושמונה כלותיה שילדו ששה ששה בכרס אחד.

The Gemara asks: What is that blessing with which Oved-edom was blessed? Rav Yehuda bar Zevida said: This is Ḥamot and her eight daughters-in-law, each of whom bore six in a single womb,