ברכות דף לב

דכתיב: ״ואשר הרעתי״.

אמר רבי חמא ברבי חנינא: אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל.

חד דכתיב: ״ואשר הרעתי״, וחד דכתיב: ״הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל״, וחד דכתיב: ״והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר״.

רב פפא אמר מהכא: ״ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו״.

ואמר רבי אלעזר: משה הטיח דברים כלפי מעלה. שנאמר: ״ויתפלל משה אל ה׳״ אל תקרי ״אל ה׳״, אלא ״על ה׳״.

שכן דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפין עיינין, ולעיינין אלפין.

דבי רבי ינאי אמרי, מהכא: ״ודי זהב״.

מאי ״ודי זהב״? אמרי דבי רבי ינאי: כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל,

עד שאמרו ״די״ — הוא גרם שעשו את העגל.

אמרי דבי רבי ינאי: אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר.

אמר רבי אושעיא: משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים, האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו. אמר לה: מי גרם ליך שתהא מבעטת בי — אלא כרשינין שהאכלתיך.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: משל לאדם אחד שהיה לו בן. הרחיצו וסכו, והאכילו והשקהו, ותלה לו כיס על צוארו, והושיבו על פתח של זונות.

מה יעשה אותו הבן שלא יחטא?!

אמר רב אחא בריה דרב הונא אמר רב ששת: היינו דאמרי אינשי: מלי כרסיה זני בישי. שנאמר: ״כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני״.

רב נחמן אמר: מהכא: ״ורם לבבך ושכחת את ה׳״. ורבנן אמרי, מהכא: ״ואכל ושבע ודשן ופנה״.

ואי בעית אימא מהכא: ״וישמן ישורון ויבעט״. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה, שנאמר:

״וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל״.

״וידבר ה׳ אל משה לך רד״. מאי ״לך רד״? אמר רבי אלעזר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, רד מגדולתך! כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל.

ועכשיו ישראל חטאו — אתה למה לי? מיד תשש כוחו של משה, ולא היה לו כח לדבר. וכיון שאמר ״הרף ממני ואשמידם״, אמר משה: דבר זה תלוי בי!

מיד עמד ונתחזק בתפלה, ובקש רחמים.

משל למלך שכעס על בנו, והיה מכהו מכה גדולה. והיה אוהבו יושב לפניו, ומתירא לומר לו דבר. אמר המלך: אלמלא אוהבי זה שיושב לפני — הרגתיך. אמר:

דבר זה תלוי בי. מיד עמד והצילו.

״ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול וגו׳״. אמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו. מלמד שתפסו משה להקדוש ברוך הוא,

כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו, ואמר לפניו: רבונו של עולם, אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם.

״ואעשה אותך לגוי גדול וגו׳״. אמר רבי אלעזר: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, ומה כסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך.

כסא של רגל אחד — על אחת כמה וכמה!

ולא עוד אלא שיש בי בושת פנים מאבותי, עכשיו יאמרו: ראו פרנס שהעמיד עליהם. בקש גדולה לעצמו, ולא בקש עליהם רחמים.

״ויחל משה את פני ה׳״, אמר רבי אלעזר: מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא, עד שהחלהו. ורבא אמר:

עד שהפר לו נדרו. כתיב הכא: ״ויחל״, וכתיב התם: ״לא יחל דברו״, ואמר מר: הוא אינו מיחל, אבל אחרים מחלין לו.

ושמואל אמר: מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם. שנאמר: ״ואם אין מחני נא מספרך״.

אמר רבא אמר רב יצחק: מלמד שהחלה עליהם מדת רחמים.

ורבנן אמרי: מלמד שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! חולין הוא לך מעשות כדבר הזה.

״ויחל משה את פני ה׳״, תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שאחזתו אחילו. מאי אחילו? אמר רבי אלעזר:

אש של עצמות. מאי אש של עצמות? אמר אביי: אשתא דגרמי.

״זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך״. מאי ״בך״? אמר רבי אלעזר: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,

אלמלא נשבעת להם בשמים ובארץ, הייתי אומר: כשם ששמים וארץ בטלים — כך שבועתך בטלה. ועכשו שנשבעת להם בשמך הגדול, מה שמך הגדול חי וקיים לעולם ולעולמי

עולמים — כך שבועתך קיימת לעולם ולעולמי עולמים.

״ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי״, האי ״אשר אמרתי״, ״אשר אמרת״ מיבעי ליה!

אמר רבי אלעזר: עד כאן דברי תלמיד, מכאן ואילך — דברי הרב. ורבי שמואל בר נחמני אמר: אלו ואלו דברי תלמיד,

אלא כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, דברים שאמרת לי ״לך אמור להם לישראל״ בשמי, הלכתי ואמרתי להם בשמך. עכשו מה אני אומר להם?

״מבלתי יכלת ה׳״: יכול ה׳ מיבעי ליה.

אמר רבי אלעזר: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, עכשיו יאמרו אומות העולם תשש כחו כנקבה, ואינו יכול להציל. אמר הקדוש ברוך הוא למשה:

והלא כבר ראו נסים וגבורות שעשיתי להם על הים. אמר לפניו: רבונו של עולם, עדיין יש להם לומר: למלך אחד יכול לעמוד, לשלשים ואחד מלכים אינו יכול לעמוד.

אמר רבי יוחנן: מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה, שנאמר: ״ויאמר ה׳ סלחתי כדבריך״. תני דבי רבי ישמעאל: כדבריך, עתידים אומות העולם לומר כן.

אשרי תלמיד שרבו מודה לו.

״ואולם חי אני״, אמר רבא אמר רב יצחק: מלמד שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, החייתני בדבריך.

דרש רבי שמלאי: לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך יתפלל. מנלן? — ממשה, דכתיב: ״ואתחנן אל ה׳ בעת ההיא״. וכתיב:

״ה׳ אלהים אתה החלת להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך״.

וכתיב בתריה ״אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו׳״.

סימן: מעשים, צדקה, קרבן, כהן, תענית, מנעל, ברזל.

אמר רבי אלעזר: גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו, אף על פי כן לא נענה אלא בתפלה. שנאמר:

Rabbi Elazar said: This story proves that prayer is greater than good deeds without prayer (Tosafot), as there was none greater in the performance of good deeds than Moses our teacher; nevertheless, his request was granted, albeit in a limited manner, in his request to enter Eretz Yisrael, only through prayer, when God permitted him to climb the mountain and look out over the land. As, initially it is stated: “Speak no more to Me,” juxtaposed to which is: “Go up to the summit of the mountain.”

״אל תוסף דבר אלי״ וסמיך ליה: ״עלה ראש הפסגה״.

ואמר רבי אלעזר: גדולה תענית יותר מן הצדקה. מאי טעמא — זה בגופו, וזה בממונו.

After comparing and contrasting prayer and good deeds, the Gemara explores another comparison. Rabbi Elazar said: A fast is greater than charity. What is the reason that fasting is greater? Because a fast is a mitzva performed with one’s body as he afflicts himself, while charity is performed only with one’s money.

ואמר רבי אלעזר: גדולה תפלה יותר מן הקרבנות, שנאמר ״למה לי רב זבחיכם״, וכתיב: ״ובפרשכם כפיכם״.

In another comparison, Rabbi Elazar said: Prayer is greater than sacrifices, as it is stated: “To what purpose is the multitude of your sacrifices to Me, says the Lord. I am full of the burnt-offerings of rams and the fat of fed beasts; I do not desire the blood of bulls and sheep and goats” (Isaiah 1:11). And several verses later it is written: “And when you spread forth your hands I will hide My eyes from you, and even if you increase your prayer, I will not hear; your hands are full of blood” (Isaiah 1:15). Not only Israel’s sacrifices, but even their prayers, which are on a higher spiritual level, will not be accepted.

אמר רבי יוחנן: כל כהן שהרג את הנפש — לא ישא את כפיו, שנאמר: ״ידיכם דמים מלאו״.

Speaking of that verse in Isaiah, the Gemara cites that Rabbi Yoḥanan said: Any priest who killed a person may not lift his hands in the Priestly Blessing as it is stated: “And when you spread forth your hands I will hide My eyes from you…your hands are full of blood.” Here we see that the Priestly Blessing, performed with hands spread forth, is not accepted when performed by priests whose “hands are full of blood.”

ואמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנאמר: ״גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי״. ואף על פי ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר:

On the subject of prayer, Rabbi Elazar also said: Since the day the Temple was destroyed the gates of prayer were locked and prayer is not accepted as it once was, as it is said in lamentation of the Temple’s destruction: “Though I plead and call out, He shuts out my prayer” (Lamentations 3:8). Yet, despite the fact that the gates of prayer were locked with the destruction of the Temple, the gates of tears were not locked, and one who cries before God may rest assured that his prayers will be answered, as it is stated: “Hear my prayer, Lord, and give ear to my pleading, keep not silence at my tears” (Psalms 39:13). Since this prayer is a request that God should pay heed to the tears of one who is praying, he is certain that at least the gates of tears are not locked.

״שמעה תפלתי ה׳ ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש״.

רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא, משום שנאמר ״סכתה בענן לך מעבור תפלה״.

With regard to the locking of the gates of prayer, the Gemara relates that Rava did not decree a fast on a cloudy day because it is stated: “You have covered Yourself in a cloud, through which prayer cannot pass” (Lamentations 3:44). The verse indicates that clouds are a bad omen, indicating that God has averted His face (Rav Hai Gaon).

ואמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר: ״ואתה קח לך מחבת ברזל ונתת אותה קיר ברזל בינך ובין העיר״.

And Rabbi Elazar said: Since the day the Temple was destroyed an iron wall separates Israel from their Father in heaven, as it is stated to the prophet Ezekiel, instructing him to symbolize that separation: “And take for yourself an iron griddle, and set it as an iron wall between yourself and the city…it will be a sign for the house of Israel” (Ezekiel 4:3).

אמר רבי חנין אמר רבי חנינא: כל המאריך בתפלתו, אין תפלתו חוזרת ריקם. מנא לן — ממשה רבינו, שנאמר: ״ואתפלל אל ה׳״, וכתיב בתריה:

The Gemara cites other statements in praise of prayer: Rabbi Ḥanin said that Rabbi Ḥanina said: Anyone who prolongs his prayer is assured that his prayer does not return unanswered; it will surely be accepted. From where do we derive this? From Moses our teacher, as it is stated that Moses said: “So I fell down before the Lord the forty days and forty nights that I fell down; and I prayed to the Lord” (Deuteronomy 9:26–27), and it is written thereafter: “And the Lord heard me that time as well, the Lord would not destroy you” (Deuteronomy 10:10).

״וישמע ה׳ אלי גם בפעם ההיא״.

איני?! והא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המאריך בתפילתו ומעיין בה — סוף בא לידי כאב לב, שנאמר: ״תוחלת ממשכה מחלה לב״.

The Gemara raises an objection: Is that so? Didn’t Rabbi Ḥiyya bar Abba say that Rabbi Yoḥanan said: Anyone who prolongs his prayer and expects it to be answered, will ultimately come to heartache, as it will not be answered. As it is stated: “Hope deferred makes the heart sick” (Proverbs 13:12). And what is the remedy for one afflicted with that illness? He should engage in Torah study, as it is stated: “But desire fulfilled is the tree of life” (Proverbs 13:12), and tree of life is nothing other than Torah, as it is stated: “It is a tree of life to those who hold fast to it, and those who support it are joyous” (Proverbs 3:18). This is not difficult. This, Rabbi Ḥiyya bar Abba’s statement that one will suffer heartache refers to one who prolongs his prayer and expects it to be answered; that, Rabbi Ḥanin’s statement that one who prolongs his prayer is praiseworthy refers to one who prolongs his prayer and does not expect it to be answered.

מאי תקנתיה — יעסוק בתורה, שנאמר: ״ועץ חיים תאוה באה״, ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר: ״עץ חיים היא למחזיקים בה״. לא קשיא, הא דמאריך ומעיין בה.

הא דמאריך ולא מעיין בה

אמר רבי חמא ברבי חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה — יחזור ויתפלל. שנאמר: ״קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳״.

On a similar note, Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: A person who prayed and saw that he was not answered should pray again, as it is stated: “Hope in the Lord, strengthen yourself, let your heart take courage, and hope in the Lord” (Psalms 27:14). One should turn to God with hope, and if necessary turn to God again with hope.

תנו רבנן: ארבעה צריכין חזוק, ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפלה, ודרך ארץ.

Connected to the emphasis on the need to bolster one’s effort in prayer, the Gemara notes that the Sages taught in a baraita: Four things require bolstering, constant effort to improve, and they are: Torah, good deeds, prayer, and occupation.

תורה ומעשים טובים מנין? — שנאמר: ״רק חזק ואמץ מאד לשמר ולעשות ככל התורה״, ״חזק״ — בתורה, ״ואמץ״ — במעשים טובים.

For each of these, a biblical proof is cited: From where is it derived that Torah and good deeds require bolstering? As it is stated in the instruction to Joshua: “Only be strong and be extremely courageous, observe and do all of the Torah that Moses My servant commanded you; do not deviate to the right or to the left, that you may succeed wherever you go” (Joshua 1:7). In this verse, observe refers to Torah study and do refers to good deeds (Maharsha); the apparently repetitive language is not extraneous. The Gemara derives: Be strong in Torah and be courageous in good deeds.

תפלה מנין? — שנאמר ״קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳״.

From where is it derived that prayer requires bolstering? As it is said: “Hope in the Lord, strengthen yourself, let your heart take courage, and hope in the Lord.”

דרך ארץ מנין? — שנאמר ״חזק ונתחזק בעד עמנו וגו׳״.

From where is it derived that occupation requires bolstering? As it is stated: “Be strong and we will be strong for the sake of our nation and for the cities of our God” (II Samuel 10:12). All of one’s labor requires bolstering.

״ותאמר ציון עזבני ה׳ וה׳ שכחני״. היינו עזובה, היינו שכוחה? אמר ריש לקיש: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,

The Gemara cites a midrash on the following verse from Isaiah, relating to the sin of the Golden Calf and Moses’ supplication for forgiveness: “But Zion said: The Lord has forsaken me and the Lord has forgotten me. Can a woman forget her suckling baby, that she would not have compassion for the child of her womb? These may forget, but you I will not forget” (Isaiah 49:14–15). The Gemara seeks to clarify: Forsaken is the same as forgotten. They are synonymous; why repeat the same idea twice? Reish Lakish said: The community of Israel said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, even when a man marries a second wife after his first wife, he certainly recalls the deeds of his first wife. Yet You have not only forsaken me, but You have forgotten me as well.

אדם נושא אשה על אשתו ראשונה, זוכר מעשה הראשונה. אתה עזבתני ושכחתני.

אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון,

The Holy One, Blessed be He, said to Israel: My daughter, I created twelve constellations in the firmament, and for each and every constellation I have created thirty armies, and for each and every army I have created thirty legions [ligyon], and for each and every legion I have created thirty infantry division leaders [rahaton], and for each and every infantry division leader I have created thirty military camp leaders [karton], and for each and every military camp leader I have created thirty leaders of forts [gastera], and on each and every leader of a fort I have hung three hundred and sixty-five thousand stars corresponding to the days of the solar year. And all of them I have created only for your sake; and you said the Lord has forsaken me and the Lord has forgotten me?

ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא,

ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה. וכולן לא בראתי אלא בשבילך, ואת אמרת ״עזבתני״ ו״שכחתני״?!

״התשכח אשה עולה״, אמר הקדוש ברוך הוא: כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר?! אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך,

The verse goes on to say: “Can a woman forget her suckling baby, that she would not have compassion for the child of her womb? These may forget, but you I will not forget.” The meaning of this verse is that the Holy One, Blessed be He, said to the community of Israel: Have I forgotten the ram offerings and firstborn animals that you offered before Me in the desert? The community of Israel replied to Him: Master of the Universe, since there is no forgetfulness before the Throne of Your Glory, perhaps you will not forget my sin of the Golden Calf? God responded to Israel: “These [eleh] too shall be forgotten.” “These” is a reference to the sin of the Golden Calf, regarding which Israel said: “These [eleh] are your gods.”

שמא לא תשכח לי מעשה העגל? אמר לה: ״גם אלה תשכחנה״.

אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי מעשה סיני? אמר לה: ״ואנכי לא אשכחך״.

The community of Israel said before Him: Master of the Universe, since there is forgetfulness before the Throne of Your Glory, perhaps You will also forget the events revolving around the revelation at Sinai? God said to Israel: I [anokhi] will not forget you the revelation at Sinai, which began with: “I [anokhi] am the Lord your God.”

והיינו דאמר רבי אלעזר אמר רב אושעיא: מאי דכתיב ״גם אלה תשכחנה״ — זה מעשה העגל, ״ואנכי לא אשכחך״ — זה מעשה סיני.

The Gemara notes: That is what Rabbi Elazar said that Rav Oshaya said: What is the meaning of that which is written: “These too will be forgotten”? That is the sin of the Golden Calf. And what is the meaning of I will not forget you? Those are the events that transpired at Sinai.

חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת:

We learned in the mishna that the early generations of pious men would wait one hour in order to achieve the solemn frame of mind appropriate for prayer.

מנא הני מילי? אמר רבי יהושע בן לוי, אמר קרא: ״אשרי יושבי ביתך״.

The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yehoshua ben Levi said: This is alluded to when the verse states: “Happy are those who dwell in Your House” (Psalms 84:5), immediately after which it is said: “They will yet praise You, Selah.”

ואמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו, שנאמר: ״אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך״.

And Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who prays must also wait one hour after his prayer, as it is stated: “Surely the righteous will give thanks unto Your name, the upright will sit before You” (Psalms 140:14), meaning that after thanking God through prayer, one should stay and sit before Him.

תניא נמי הכי: המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו, ושעה אחת אחר תפלתו. קודם תפלתו, מנין? שנאמר: ״אשרי יושבי ביתך״. לאחר תפלתו מנין? — דכתיב:

That opinion was also taught in a baraita: One who prays must wait one hour before his prayer and one hour after his prayer. From where is it derived that one must wait one hour before his prayer? As it is stated: “Happy are those who dwell in Your House.” And from where is it derived that one must stay one hour after his prayer? As it is written: “Surely the righteous will give thanks unto Your name, the upright will sit before You.”

״אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך״.

תנו רבנן: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה אחת, וחוזרין ושוהין שעה אחת. וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה, תורתן היאך משתמרת, ומלאכתם היאך נעשית?

The Sages taught in a baraita with regard to waiting before and after prayer: The early generations of pious men would wait one hour, pray one hour, then wait one hour again. This raises the question: Since the early pious men would spend nine hours per day engaged either in prayer or the requisite waiting periods before and after prayer, three hours each for the morning, afternoon, and evening prayers, how is their Torah preserved? There was little time remaining to review their studies. And how was their work accomplished?

אלא מתוך שחסידים הם — תורתם משתמרת, ומלאכתן מתברכת.

The Gemara answers: Rather, because they were pious they merited that their Torah is preserved and their work is blessed.

אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו.

Additionally, we learned in the mishna: Even if the king greets him while he is praying, he should not respond to him as one may not interrupt his prayer.

אמר רב יוסף, לא שנו אלא למלכי ישראל, אבל למלכי אומות העולם — פוסק.

In limiting application of this principle, Rav Yosef said: They only taught this mishna with regard to kings of Israel, as a Jewish king would understand that the individual did not fail to respond to his greeting due to disrespect for the king. However, with regard to kings of the nations of the world, he interrupts his prayer and responds to their greeting due to the potential danger.

מיתיבי: המתפלל וראה אנס בא כנגדו, ראה קרון בא כנגדו — לא יהא מפסיק, אלא מקצר ועולה!

The Gemara raised an objection to Rav Yosef’s statement: One who is praying and saw a violent person, feared by all, coming toward him, or a carriage coming toward him and he is in the way, he should not stop his prayer but rather abridge it and move out of the way.

לא קשיא, הא דאפשר לקצר (יקצר. ואם לאו — פוסק).

The Gemara responds: This is not difficult. Rather, this that teaches to abridge one’s prayer rather than stopping, refers to a case where it is possible to abridge his prayer and complete it in time, in which case he should abridge it. And if it is not a situation where he can abridge his prayer, he interrupts his prayer.

תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך. בא הגמון אחד ונתן לו שלום, ולא החזיר לו שלום. המתין לו עד שסיים תפלתו.

The Sages taught: There was a related incident, involving a particular pious man who was praying while traveling along his path when an officer [hegmon] came and greeted him. The pious man did not pause from his prayer and did not respond with a greeting. The officer waited for him until he finished his prayer.After he finished his prayer, the officer said to him: You good for nothing. You endangered yourself; I could have killed you.Isn’t it written in your Torah: “Take utmost care and guard yourself diligently” (Deuteronomy 4:9)? And it is also written: “Take therefore good heed unto yourselves” (Deuteronomy 4:15)? Why did you ignore the danger to your life? When I greeted you, why did you not respond with a greeting? Were I to sever your head with a sword, who would hold me accountable for your spilled blood?

לאחר שסיים תפלתו, אמר לו: ריקא, והלא כתוב בתורתכם ״רק השמר לך ושמר נפשך״, וכתיב ״ונשמרתם מאד לנפשתיכם״. כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום?

אם הייתי חותך ראשך בסייף, מי היה תובע את דמך מידי?!

אמר לו: המתן לי עד שאפייסך בדברים. אמר לו: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם, ובא חברך ונתן לך שלום — היית

The pious man said to him: Wait for me until I will appease you with my words. He said to him: Had you been standing before a flesh and blood king and your friend came and greeted you, would youreturn his greeting?