בבא בתרא דף פח

כגון שנטלה למוד בה, וכדרבה – דאמר רבה: הכישה – נתחייב בה.

אימור דאמר רבה – בבעלי חיים, דאנקטינהו ניגרא ברייתא; כי האי גונא מי אמר?!

אלא אמר רבא: אני וארי שבחבורה תרגימנוה – ומנו? רבי זירא; הכא במאי עסקינן – כגון שנטלה למוד בה לאחרים.

ובשואל שלא מדעת קא מיפלגי – מר סבר: שואל הוי, ומר סבר: גזלן הוי.

גופא – אמר שמואל: הנוטל כלי מן האומן לבקרו, ונאנס בידו – חייב. והני מילי הוא דקיצי דמיה.

ההוא גברא דעל לבי טבחא, אגבה אטמא דבישרא. בהדי דקא אגבה, אתא פרשא מרמא מיניה. אתא לקמיה דרב יימר, חייביה לשלומי דמיה. והני מילי הוא דקיצי דמיה.

ההוא גברא דאייתי קארי לפום נהרא. אתו כולי עלמא, שקול קרא קרא. אמר להו: הרי הן מוקדשין לשמים.

אתו לקמיה דרב כהנא, אמר להו: אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. והני מילי הוא דקיצי דמייהו, אבל לא קיצי דמייהו – ברשות מרייהו קיימי, ושפיר אקדיש.

תנו רבנן: הלוקח ירק מן השוק, ובירר והניח – אפילו כל היום כולו, לא קנה ולא נתחייב במעשר.

גמר בלבו לקנותו – קנה ונתחייב במעשר. להחזירו אי אפשר – שכבר נתחייב במעשר, ולעשרו אי אפשר – שכבר מפחיתן בדמים. הא כיצד? מעשרו, ונותן לו דמי מעשר.

אטו משום דגמר בלבו לקנות, קנה ונתחייב במעשר?! אמר רב הושעיא: הכא בירא שמים עסקינן, כגון רב ספרא, דקיים בנפשיה ״ודבר אמת בלבבו״.

מתני׳ הסיטון מקנח מדותיו אחד לשלשים יום. ובעל הבית, אחד לשנים עשר חדש. רבן שמעון בן גמליאל אומר: חילוף הדברים.

חנווני, מקנח מדותיו פעמים בשבת, וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת, ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל. אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים – בלח,

אבל ביבש – אינו צריך.

וחייב להכריע לו טפח. היה שוקל לו עין בעין, נותן לו גירומין. אחד לעשרה בלח, ואחד לעשרים ביבש.

And before adding the weights and merchandise the seller is obligated to let the pans of the scale that will hold the merchandise tilt an extra handbreadth for the buyer by adding a weight to that side. If the seller weighed for him exactly, i.e., with the scales equally balanced initially, instead of allowing the scales to tilt an extra handbreadth, he must give the buyer additional amounts [geirumin], an additional one-tenth in the case of liquids sold by weight, and an additional one-twentieth in the case of dry goods.

מקום שנהגו למוד בדקה – לא ימוד בגסה. בגסה – לא ימוד בדקה. למחוק – לא יגדוש. לגדוש – לא ימחוק.

The mishna continues to discuss the correct method of weighing: In a place where they were accustomed to measure merchandise in several stages with a small measuring vessel, one may not measure all the items at once with a single large measuring vessel. In a place where they measure with one large measuring vessel, one may not measure with several small measuring vessels. In a place where the custom is to level the top of the measuring vessel to remove substances heaped above its edges, one may not heap it, and where the custom is to heap it, one may not level it.

גמ׳ מנהני מילי? אמר ריש לקיש, דאמר קרא: ״אבן שלמה וצדק״ – צדק משלך ותן לו. אי הכי, אימא סיפא:

GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters, that the seller must initially let the scales tilt an extra handbreadth, derived? Reish Lakish said: The source is that the verse states that one should have: “A perfect and just [tzedek] weight” (Deuteronomy 25:15), which is interpreted as an instruction to the seller: Be righteous [tzaddek] with that which is yours and give it to the buyer. The Gemara asks: If that is so, say the latter clause: If the seller weighed for him exactly, he gives the buyer additional amounts. But if letting the scales tilt is obligatory by Torah law, how can he originally give him by weighing exactly?

היה שוקל לו עין בעין – נותן לו גירומין. ואי הכרעה דאורייתא, היכי יהיב ליה עין בעין?

אלא רישא במקום שנהגו; ואי איתמר דריש לקיש – אסיפא איתמר: היה שוקל לו עין בעין – נותן לו גירומין. מנהני מילי? אמר ריש לקיש, דאמר קרא:

Rather, it is not obligatory to let the scales tilt, and the first clause is referring to a place where they are accustomed to let the scales tilt an extra handbreadth. And if the statement of Reish Lakish was stated, it was stated with regard to the latter clause: If the seller weighed for him exactly, he gives the buyer additional amounts. From where is this matter derived? Reish Lakish said that this is as the verse states: “And just [tzedek],” which indicates: Be righteous [tzaddek] with that which is yours and give it to the buyer. The Gemara asks: And how much are the additional amounts that are given? Rabbi Abba bar Memel says that Rav says: In the case of liquids, one-tenth of a litra for every ten litra, i.e., one-hundredth.

״וצדק״ – צדק משלך ותן לו. וכמה גירומין? אמר רבי אבא בר ממל אמר רב: אחד מעשרה בליטרא בלח – לעשרה ליטרין.

אחד לעשרה בלח, ואחד לעשרים ביבש וכו׳. איבעיא להו: היכי קאמר? אחד מעשרה בלח – לעשרה דלח, ואחד מעשרים ביבש – לעשרים דיבש; או דלמא,

The mishna teaches that the seller adds one-tenth in the case of liquids, and one-twentieth for dry goods. A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is the tanna of the mishna speaking? Does he mean one-tenth in the case of liquids for every ten units of liquid, and similarly one-twentieth in the case of dry goods for every twenty units of dry goods, i.e., one four-hundredth? Or perhaps, he means one-tenth for every ten units of liquid, and similarly one-tenth for every twenty units of dry goods, i.e., one two-hundredth? The Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.

אחד מעשרה – לעשרה דלח ולעשרים דיבש? תיקו.

אמר רבי לוי: קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות, שזה נאמר בהן ״אל״, וזה נאמר בהן ״אלה״. ומאי משמע דהאי ״אל״ – קשה הוא? דכתיב:

§ Rabbi Levi says: The punishment for using false measures is more severe than the punishment for transgressing the prohibition of forbidden sexual relations. As in that case, forbidden relations, it is stated with regard to them a shortened term for the word “these”: “El,” in the verse: “For all these [el ] abominations” (Leviticus 18:27). And in this case, false measures, it is stated an expanded term for the word “these”: “Elleh,” in the verse: “For all that do these [elleh] things, even all that do unrighteously, are an abomination unto the Lord your God” (Deuteronomy 25:16). And from where may it be inferred that this expression “el” indicates that the prohibition is severe, based on which it is understood that the form this word takes indicates a level of severity? As it is written: “And the mighty [eilei] of the land he took away” (Ezekiel 17:13).

״ואת אילי הארץ לקח״.

גבי עריות נמי, הכתיב ״אלה״! ההוא למעוטי מדות מכרת.

The Gemara asks: But with regard to forbidden relations isn’t it also written: “For whosoever shall do any of these [elleh] abominations” (Leviticus 18:29)? If so, why is the punishment for using false measures considered harsher? The Gemara answers: That expression of “elleh” (Leviticus 18:29) in the context of forbidden relations does not serve to emphasize its severity. Rather, it serves to exclude one who uses deception in measures from the penalty of excision from the World-to-Come [karet].

ואלא מאי עודפייהו? דהתם אפשר בתשובה, והכא לא אפשר בתשובה.

The Gemara asks: But if the punishment is in fact less severe, what is the advantage, i.e., the greater severity, in the case of false measures? The Gemara answers that there, in the case of one who engages in forbidden relations, he has the possibility of repentance. But here, in the case of one who uses false measures, there is no possibility of repentance because he has no way of knowing whom he cheated, and is therefore unable to return the stolen money.

ואמר רבי לוי: קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה, שזה הקדים ״חטא״ ל״מעילה״, וזה הקדים ״מעילה״ ל״חטא״.

And Rabbi Levi says: Robbing an ordinary person is more severe than robbing the Most High, i.e., taking consecrated property. As with regard to this regular robber, the verse states “sin” before “me’ila”: “If any one sin, and commit a trespass [me’ila] against the Lord, and deal falsely with his neighbor in a matter of deposit, or of pledge, or of robbery, or have oppressed his neighbor” (Leviticus 5:21). And with regard to that one who misuses consecrated items, the verse states me’ila before sin: “If any one engages in misuse [timol ma’al] and sins unwittingly” (Leviticus 5:15).

ואמר רבי לוי: בוא וראה, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם הקדוש ברוך הוא – ברך ישראל בעשרים ושתים, וקללן בשמנה.

And Rabbi Levi says: Come and see that the attribute of flesh and blood is unlike the attribute of the Holy One, Blessed be He. The Holy One, Blessed be He, blessed the Jewish people with twenty-two, and cursed them with only eight. Rabbi Levi explains: He blessed them with the twenty-two letters of the Hebrew alphabet, from the first letter, alef, that begins the verse: “If [im] you walk in My statutes” (Leviticus 26:3), until “upright [komemiyyut]” (Leviticus 26:13), which ends with the letter tav, the last letter of the Hebrew alphabet.

ברכן בעשרים ושתים – מ״אם בחקתי״ עד ״קוממיות״;

וקללן בשמונה – מ״ואם בחקתי תמאסו״ עד ״ואת חקתי געלה נפשם״.

And He cursed them with eight letters, from the letter vav that begins the verse: “And if [ve’im] you shall reject My statutes” (Leviticus 26:15), until: “And My statutes were abhorred by their soul [nafsham]” (Leviticus 26:43), which ends with the letter mem. There are eight letters in the Hebrew alphabet from the letter vav to the letter mem, inclusive.

ואילו משה רבינו – ברכן בשמונה, וקללן בעשרים ושתים. ברכן בשמונה –

And yet Moses, our teacher, who is flesh and blood, blessed them with eight letters, and cursed them with twenty-two. He blessed them with eight letters,