עבודה זרה דף נז

דאי משכחנא תנא דאסר כרבי נתן, אוסריניה אפילו בהנאה. דתניא: מדדו, בין ביד בין ברגל — ימכר. רבי נתן אומר: ביד — אסור, ברגל — מותר.

אימר דאמר רבי נתן ביד, ברגל מי אמר? אלא דאי משכחנא תנא דשרי כרבי שמעון, אישרייה אפילו בשתייה.

ההוא עובדא דהוה בבירם, דההוא גוי דהוה קא סליק בדיקלא ואייתי לוליבא, בהדי דקא נחית נגע בראשה דלוליבא בחמרא שלא בכוונה, שרייה רב לזבוניה לגוים.

אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב, והא מר הוא דאמר: תינוק בן יומו הוא עושה יין נסך! אמר להו: אימור דאמרי אנא בשתייה, בהנאה מי אמרי?

גופא, אמר רב: תינוק בן יומו עושה יין נסך.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: הלוקח עבדים מן הגוים, שמלו ולא טבלו, וכן בני השפחות, שמלו ולא טבלו — רוקן ומדרסן בשוק טמא, ואמרי לה: טהור.

יינן — גדולים עושים יין נסך, קטנים אין עושים יין נסך. ואלו הן גדולים ואלו הן קטנים? גדולים — יודעין בטיב עבודה זרה ומשמשיה,

קטנים — אינם יודעין בטיב עבודה זרה ומשמשיה.

קתני מיהת גדולים — אין, קטנים — לא! תרגמה אבני שפחות.

הא ״וכן״ קאמר! ארוקן ומדרסן.

הניחא למאן דאמר טמא, אלא למאן דאמר טהור, מאי איכא למימר?

הא קא משמע לן, עבדים דומיא דבני שפחות, מה בני שפחות מלו ולא טבלו הוא דעושין יין נסך, מלו וטבלו לא, אף עבדים כן.

לאפוקי מדרב נחמן אמר שמואל, דאמר רב נחמן אמר שמואל: הלוקח עבדים מן הגוים, אף על פי שמלו וטבלו — עושין יין נסך עד שתשקע עבודה זרה מפיהם,

קא משמע לן דלא.

גופא, אמר רב נחמן אמר שמואל: הלוקח עבדים מן הגוים, אף על פי שמלו וטבלו — עושין יין נסך עד שתשקע עבודה זרה מפיהם. וכמה?

אמר רבי יהושע בן לוי: עד שנים עשר חדש.

איתיביה רבה לרב נחמן: הלוקח עבדים מן הגוים שמלו ולא טבלו, וכן בני השפחות שמלו ולא טבלו — רוקן ומדרסן

בשוק טמא, ואמרי לה: טהור. יינן — גדולים עושין יין נסך, קטנים אין עושין יין נסך. אלו הן גדולים ואלו הן קטנים?

even if they are found in the marketplace, are ritually impure. But some say that they are ritually pure. With regard to their wine, the adults render the wine that they touch wine used for a libation, but the minors do not render the wine that they touch wine used for a libation. Which slaves are considered adults, and which slaves are considered minors? The adults are those who know the nature of idol worship and its accessories, and the minors are those who do not know the nature of idol worship and its accessories.

גדולים — שיודעין בטיב עבודה זרה ומשמשיה, קטנים — שאין יודעין בטיב עבודה זרה ומשמשיה.

קתני מיהת: מלו ולא טבלו — אין, מלו וטבלו — לא! תרגמה אבני שפחות.

In any event, the baraita teaches that with regard to those slaves who were circumcised but did not immerse, yes, the wine they touch is prohibited, but with regard to those who were circumcised and immersed, no, the wine they touch is not prohibited, even if they have not yet forgotten their idolatrous worship. The Gemara replies: Interpret this halakha as referring only to the sons of maidservants who were raised in a Jewish home and never engaged in idolatrous worship, but not to slaves who were acquired from gentiles.

הא ״וכן״ קתני! ארוקן ומדרסן.

The Gemara asks: Doesn’t the baraita teach that the halakha applies to slaves purchased from gentiles and also to the sons of gentile maidservants, indicating that there is no differentiation between them? The Gemara replies: The baraita equates the two cases only with regard to the impurity of their spittle and of the objects upon which they tread.

הניחא למאן דאמר טמא, אלא למאן דאמר טהור, מאי איכא למימר?

The Gemara asks: This works out well according to the one who says that their spittle and the objects upon which they tread are impure. But according to the one who says that they are pure, what can be said? If the spittle of the slaves and the objects upon which they tread are pure, clearly the same halakha applies in the case of the sons of maidservants, and it is unnecessary to state this. One may therefore conclude that the baraita equated the two cases with regard to the status of the wine that they touch.

הא קא משמע לן: עבדים דומיא דבני שפחות, מה בני שפחות — גדולים הוא דעושין יין נסך, קטנים אין עושין יין נסך,

The Gemara answers: Even if the baraita equates the slaves and the sons of maidservants with regard to the status of their wine, it does not intend to compare their status once they have immersed. Rather, this teaches us that the halakha with regard to slaves is similar to the halakha with regard to the sons of maidservants. Just as in the case of the sons of maidservants, it is only the adults who render the wine that they touch wine used for a libation, but minors do not render the wine they touch wine used for a libation, so too in the case of slaves, the adults render the wine that they touch wine used for a libation, but minors do not render the wine they touch wine used for a libation.

אף עבדים נמי — גדולים עושין יין נסך, קטנים אין עושין יין נסך.

לאפוקי מדרב, דאמר רב: תינוק בן יומו עושה יין נסך, קא משמע לן דלא.

This halakha is to the exclusion of that which Rav says, as Rav says: If a gentile baby who is one day old touches wine, he renders it wine used for a libation. The baraita teaches us that this is not the case.

ההוא עובדא דהוה במחוזא, אתא גוי עייל לחנותא דישראל, אמר להו: אית לכו חמרא לזבוני? אמרו ליה: לא. הוה יתיב חמרא בדוולא,

§ The Gemara relates: There was a certain incident in Meḥoza in which a gentile came and entered the store of a Jew. The gentile said to the owners: Do you have any wine to sell? They said to him: No. There was wine sitting in a bucket. The gentile put his hand in it and stirred the wine around. The gentile said to them: This, is it not wine? The other person, i.e., the storeowner, took the bucket and, in his anger, threw its contents into a barrel of wine.

שדא ביה ידיה שיכשך ביה, אמר להו: האי לאו חמרא הוא? שקליה האיך בריתחיה שדייה לדנא.

שרייה רבא לזבוני לגוים, איפליג עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן. נפקי שיפורי דרבא ושרו, ונפקי שיפורי דרב הונא בר חיננא ורב

This incident raised a dilemma with regard to the status of the wine in the barrel. Rava permitted the owner to sell the wine to gentiles, as he held that it is permitted to derive benefit from the wine. Rav Huna bar Ḥinnana and Rav Huna, son of Rav Naḥman, disagreed with him. Blasts of shofarot went out from the court of Rava promulgating his ruling, and they permitted the sale. And blasts of shofarot went out from the court of Rav Huna bar Ḥinnana and Rav Huna, son of Rav Naḥman, promulgating their ruling, and they prohibited the sale.

הונא בר רב נחמן ואסרי.