עבודה זרה דף יט

אברהם אבינו, שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה, שרשעים היו, שנאמר: ״הבה נבנה לנו עיר״, ״ובדרך חטאים לא עמד״ — שלא עמד בעמידת סדום, שחטאים היו, שנאמר:

״ואנשי סדם רעים וחטאים לה׳ מאד״.

״ובמושב לצים לא ישב״ — שלא ישב במושב אנשי פלשתים, מפני שלצנים היו, שנאמר: ״ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו״.

״אשרי איש ירא את ה׳״, אשרי איש ולא אשרי אשה? אמר רב עמרם אמר רב: אשרי מי שעושה תשובה כשהוא ״איש״. רבי יהושע בן לוי אמר:

אשרי מי שמתגבר על יצרו ״כאיש״.

״במצותיו חפץ מאד״, אמר רבי אלעזר: ״במצותיו״ ולא בשכר מצותיו, והיינו דתנן: הוא היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס,

אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס.

״כי אם בתורת ה׳ חפצו״, אמר רבי: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ, שנאמר: ״כי אם בתורת ה׳ חפצו״.

לוי ורבי שמעון ברבי יתבי קמיה דרבי, וקא פסקי סידרא. סליק ספרא, לוי אמר: לייתו [לן] משלי, רבי שמעון ברבי אמר: לייתו [לן] תילים. כפייה ללוי ואייתו תילים,

כי מטו הכא ״כי אם בתורת ה׳ חפצו״, פריש רבי ואמר: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ. אמר לוי: רבי, נתת לנו רשות לעמוד.

אמר רבי אבדימי בר חמא: כל העוסק בתורה, הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו, שנאמר: ״כי אם בתורת ה׳ חפצו״. אמר רבא:

לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ, שנאמר: ״כי אם בתורת ה׳ חפצו״.

ואמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא, ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר: ״בתורת ה׳ חפצו״, ״ובתורתו יהגה יומם ולילה״.

ואמר רבא: לעולם ילמד אדם תורה, ואחר כך יהגה, שנאמר: ״בתורת ה׳״, והדר ״ובתורתו יהגה״.

ואמר רבא: לעולם ליגריס איניש, ואף על גב דמשכח, ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, שנאמר: ״גרסה נפשי לתאבה״, ״גרסה״ כתיב ולא כתיב ״טחנה״.

רבא רמי: כתיב ״על גפי״, וכתיב ״על כסא״! בתחלה ״על גפי״, ולבסוף ״על כסא״.

כתיב ״בראש מרמים״, וכתיב ״עלי דרך״. בתחלה ״בראש מרומים״, ולבסוף ״עלי דרך״.

עולא רמי: כתיב ״שתה מים מבורך״, וכתיב ״ונוזלים מתוך בארך״ — בתחלה ״שתה מבורך״, ולבסוף ״ונוזלים מתוך בארך״.

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: מאי דכתיב ״הון מהבל ימעט וקבץ על יד ירבה״? אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות — מתמעט,

ואם קובץ על יד — ירבה.

אמר רבא: ידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה. אמר רב נחמן בר יצחק: אנא עבידתה, ואקיים בידי.

אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה: מאי דכתיב ״לא יחרך רמיה צידו״? לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי.

ורב ששת אמר: ״צייד הרמאי יחרוך״. כי אתא רב דימי אמר: משל לאדם שצד צפרין, אם משבר כנפיה של ראשונה — כולם מתקיימות בידו,

ואם לאו — אין מתקיימות בידו.

״והיה כעץ שתול על פלגי מים״, אמרי דבי רבי ינאי: ״כעץ שתול״ ולא ״כעץ נטוע״, כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם.

אמר להו רב חסדא לרבנן: בעינא דאימא לכו מלתא, ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו. כל הלומד תורה מרב אחד — אינו רואה סימן ברכה לעולם.

שבקוה ואזול קמיה דרבא. אמר להו: הני מילי סברא, אבל גמרא מרב אחד עדיף, כי היכי

דלא ליפלוג לישני. ״על פלגי מים״. אמר רבי תנחום בר חנילאי: לעולם ישלש אדם שנותיו — שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד.

he will not become confused by the different versions of the same statements he hears from each teacher, as he will have no clear authoritative version from one source. The Gemara continues discussing the verse cited above: “By streams [palgei] of water” (Psalms 1:3). Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai says: Since the root peh, lamed, gimmel can also refer to dividing, the verse is interpreted as follows: A person should always divide his years into thirds, as follows: One third for Bible, one third for Mishna and one third for Talmud.

מי ידע איניש כמה חיי? כי קאמרינן — ביומי.

The Gemara asks: How can one divide his life this way? Does a person know the length of his life, that he can calculate how much a third will be? The Gemara answers: When we said that a one should divide his time into thirds, the intention was with regard to his days, i.e., he should devote one third of each day to Bible, Mishna, and Talmud, respectively.

״אשר פריו יתן בעתו״, אמר רבא: אם ״פריו יתן בעתו״ — ״ועלהו לא יבול״, ואם לאו — על הלומד ועל המלמד עליהם הכתוב אומר:

The Gemara discusses the continuation of the verse cited above: “That brings forth its fruit in its season and whose leaf does not wither” (Psalms 1:3). Rava says: If one brings forth fruit in its season, i.e., if he acts in accordance with the precepts of Torah that he learns, then his leaf will not wither, as the Torah will sustain him. But if one does not learn with the intention that his studies should lead to action, then with regard to both the one who is taught and with regard to the one who teaches, the verse states about them: “Not so the wicked; but they are like the chaff that the wind drives away” (Psalms 1:4).

״לא כן הרשעים כי אם וגו׳״.

אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב, מאי דכתיב: ״כי רבים חללים הפילה״ — זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, ״ועצמים כל הרוגיה״ — זה תלמיד שהגיע

Rabbi Abba says that Rav Huna says that Rav says: What is the meaning of that which is written: “For she has cast down [hippila] many wounded and a mighty host are all her slain” (Proverbs 7:26)? This is referring to a student who has not yet reached the level where he can render legal decisions, but nevertheless he already issues decisions. He is like a fetus that emerged from the womb before its time, as the word hippila also means to miscarry. “And a mighty host are all her slain”; this is referring to a student who has reached the level where he can render legal decisions, referred to here as “a mighty host,” but he does not issue decisions, and by refraining from teaching what he knows prevents the masses from learning Torah properly.

להוראה ואינו מורה.

ועד כמה? עד ארבעין שנין. והא רבא אורי! התם בשוין.

And until when is a scholar considered too immature to render legal decisions? He is considered immature until the age of forty years. The Gemara asks: But didn’t Rava issue legal decisions before that age? The Gemara answers: There it is permitted, as in Rava’s case they are equal, i.e., if one has achieved a level of knowledge that is equivalent to that of the foremost scholar in his city, he is permitted to render decisions even before reaching the age of forty.

״ועלהו לא יבול״, אמר רב אחא בר אדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב אחא בר אבא אמר רב המנונא אמר רב:

The Gemara cites another discussion with regard to the aforementioned verse: “And whose leaf does not wither” (Psalms 1:3). Rav Aḥa bar Adda says that Rav says, and some say that it was Rav Aḥa bar Abba who says that Rav Hamnuna says that Rav says: One should know that even the ordinary conversation of Torah scholars require analysis, as it is stated: “And whose leaf does not wither.” This teaches that even the ordinary conversation of a Torah scholar, which is comparable to the leaves of a tree, has great significance like the actual fruit of the tree.

שאפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה תלמוד, שנאמר: ״ועלהו לא יבול״.

״וכל אשר יעשה יצליח״, אמר רבי יהושע בן לוי: דבר זה כתוב בתורה, ושנוי בנביאים, ומשולש בכתובים — כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו. כתוב בתורה — דכתיב:

The verse continues: “And in whatsoever he does he shall prosper.” Rabbi Yehoshua ben Levi says: This matter is written in the Torah, and repeated in the Prophets, and stated a third time in the Writings: Concerning anyone who engages in Torah study, his property dealings will be successful. It is written in the Torah, as it is written: “Observe therefore the words of this covenant, and do them, that you may make all that you do to prosper” (Deuteronomy 29:8).

״ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את כל אשר תעשון״.

שנוי בנביאים — דכתיב: ״לא ימוש ספר התורה [הזה] מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל״.

It is repeated in the Prophets, as it is written: “This book of the Torah shall not depart out of your mouth, but you shall meditate on it day and night, that you may observe to do according to all that is written in it; for then you shall make your ways prosperous, and then you shall have good success” (Joshua 1:8). It is stated a third time in the Writings, as it is written: “But his delight is in the Torah of the Lord; and in His Torah he meditates day and night. And he shall be like a tree planted by streams of water, that brings forth its fruit in its season, and whose leaf does not wither; and in whatsoever he does he shall prosper” (Psalms 1:2–3).

משולש בכתובים — דכתיב: ״כי אם בתורת ה׳ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא

יבול וכל אשר יעשה יצליח״.

מכריז רבי אלכסנדרי: מאן בעי חיי? מאן בעי חיי? (כנוף) [איכנוף] ואתו כולי עלמא לגביה, אמרי ליה: הב לן חיי! אמר להו:

The Gemara relates that Rabbi Alexandri would proclaim in public, in the manner of a merchant selling wares: Who desires life? Who desires life? Everyone gathered around him to buy from him, saying to him: Give us life! He stated the following verse to them: “Who is the man that desires life, and loves days, that he may see good in them? Keep your tongue from evil, and your lips from speaking guile” (Psalms 34:13–14).

״מי האיש החפץ חיים וגו׳ נצר לשונך מרע וגו׳״.

״סור מרע ועשה טוב וגו׳״, שמא יאמר: נצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה, אלך ואתגרה בשינה? תלמוד לומר: ״סור מרע ועשה טוב״, ואין ״טוב״ אלא תורה, שנאמר:

The psalm continues: “Depart from evil, and do good; seek peace and pursue it” (Psalms 34:15). The Gemara explains: Lest one say: I have kept my tongue from evil and my lips from speaking guile, I will therefore go and indulge in sleep. To counter this possibility, the verse states: “Depart from evil, and do good,” i.e., it is not enough to avoid evil, but one must actively do good. And the word good means nothing other than Torah, as it is stated: “For I have given you a good portion; My Torah, do not abandon it” (Proverbs 4:2).

״כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו״.

הגיע לכיפה מקום שמעמידין בה עבודה זרה. אמר רבי אלעזר אמר רבי יוחנן: אם בנה — שכרו מותר. פשיטא! משמשי עבודה זרה הן, ומשמשי עבודה זרה,

§ The mishna teaches: One may build with gentiles small platforms and bathhouses, but once he reaches the arched chamber in the bath where the gentiles put up objects of idol worship, it is prohibited for a Jew to continue building it. Rabbi Elazar says that Rabbi Yoḥanan says: If he did continue to build the arched chamber, his wages are permitted. The Gemara asks: Isn’t that obvious? After all, such arched chambers are only accessories of idol worship, and with regard to accessories of idol worship, both according to Rabbi Yishmael and according to Rabbi Akiva, who disagree with regard to deriving benefit from an actual object of idol worship (51b), deriving benefit from accessories of idol worship is not prohibited until they are worshipped.

בין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא, אינן אסורין עד שיעבדו.

אמר רבי ירמיה: לא נצרכה אלא לעבודה זרה עצמה. הניחא למאן דאמר: עבודה זרה של ישראל אסורה מיד, ושל גוי עד שתעבד — שפיר, אלא למאן דאמר:

Rabbi Yirmeya says: Rabbi Elazar’s statement is necessary only to permit the wages of a Jew who built an object of idol worship itself. The Gemara asks: This works out well according to the one who says that an object of idol worship of a Jew is forbidden immediately once it is built, but it is not prohibited to derive benefit from an object of idol worship of a gentile until it is actually worshipped. In this case the idol was built for a gentile, and therefore the laborer may receive payment for his work, as the idol was never worshipped. But according to the one who says that an object of idol worship of a gentile is also forbidden immediately, what can be said?

של גוי אסורה מיד, מאי איכא למימר?

אלא אמר רבה בר עולא: לא נצרכה אלא במכוש אחרון. עבודה זרה מאן קא גרים לה? גמר מלאכה, ואימת הויא גמר מלאכה? במכוש אחרון.

Rather, Rabba bar Ulla says: Rabbi Elazar’s statement that the worker’s wages are permitted is necessary only with regard to the final stroke with which the laborer completes his work. In the case of an object of idol worship, what causes it to be used for idol worship? It is the completion of labor, and when is the completion of labor achieved? It is achieved with the final stroke of the laborer. The final stroke alone does not have the value of one peruta, and therefore the wages he receives are due when each act of labor is performed during the entire process, not when the final stroke completes the work.

מכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה.

אלמא קסבר, ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף.

Evidently, Rabbi Elazar holds that the obligation to pay a wage is incurred continuously from the beginning of the period he was hired to its end, not merely upon completion of the work. Since the worker has rights to his wages at every stage of labor performed during the entire period of work, the wages are not considered a benefit that he receives from idol worship, as the object is classified as an object of idol worship only at the very end.

מתני׳ ואין עושין תכשיטין לעבודה זרה, קטלאות ונזמים וטבעות. רבי אליעזר אומר: בשכר מותר. אין מוכרין להם במחובר לקרקע, אבל מוכר הוא משיקצץ. רבי יהודה אומר:

MISHNA: And one may not fashion jewelry for an object of idol worship, and this applies to jewelry such as necklaces [katla’ot], nose rings, and rings. Rabbi Eliezer says: If one fashions them in exchange for payment, it is permitted. The mishna returns to the issue of selling items to gentiles: One may not sell to a gentile any item that is attached to the ground, but one may sell such an item once it is severed from the ground. Rabbi Yehuda says: It is not necessary to sever the item from the ground; rather, one may sell it on the condition that it be severed.

מוכר הוא על מנת לקוץ.

גמ׳ מנהני מילי? אמר רבי יוסי בר חנינא:

GEMARA: The Gemara asks: From where is this matter, that it is prohibited to sell to a gentile anything that is attached to the ground, derived? Rabbi Yosei bar Ḥanina says: